מלצ'ט פינת נחמני
דרור משען מתרגש כאילו חזר עכשיו ממלצ'ט פינת נחמני. הוא ראה שם דברים, שההלחיצו מאוד. משען הפך את הרגע לדרמה הנשמעת כמו מתוך מוסיקה ממערבון. שאלת האם זה נכון, שראה אותה איתו – עומדת במרכז הנרטיב הסוער, שבו הוא פונה אליה מתוך
דרור משען מתרגש כאילו חזר עכשיו ממלצ'ט פינת נחמני. הוא ראה שם דברים, שההלחיצו מאוד. משען הפך את הרגע לדרמה הנשמעת כמו מתוך מוסיקה ממערבון. שאלת האם זה נכון, שראה אותה איתו – עומדת במרכז הנרטיב הסוער, שבו הוא פונה אליה מתוך
שאלה הייאוש הסתמית-פשטנית "מה יהיה איתי" אומרת בדרך כל משהו כמו: נשבר לי מהכל, אין מוצא, אבל כמעט בנשימה אחת מונה דרור משען דרכים להשתחרר ממצוקה, לרפא את הנפש הדואבת – לנשום, ללמוד לוותר, לעוף גבוה. לרוץ בלי לדעת לאן.
דרור משען מעלה זיכרונות בטון מתגעגע. מרחק הזמן מייצר תחושה מעורפלת. המבט לאחור מטעין במוסיקה רוויית כמיהה. משען מנסה לעטוף את השיר במעטה הזה של "קסם זר". המוסיקה מלודית להפליא. יש בה זרימה מענגת, הד מתקתק שנוגע במרחב הזמן. משען
למרות שהיא, על פי השמועה, עובדת לא רחוק, הוא מרגיש רחוק, נואש, נבוך, תועה, אומלל. בודד על רקע העיר הגדולה, המתנכרת. הצליל האלקטרוני מכין את השטח, מייצר פס-קול אווירה להלך הנפש המדוכדך המגיע ממקומות שמתחת למיתרי קולו של דרור משען. המנגינה יוצאת
לפי הטקסט, דרור משען לחוץ. החיים בתוך עצמו לא פשוטים. מרגיש מבוך, מפוחד, חש חום, עיוורון. כאילו זה לא הוא. בחיים, כמו שאומרים, זה מצב שדורש מרשם. הכימיה מסדרת את המוח. בשיר פונים לזמן או לאלוהים. האם זמן=אלוהים? מבחינתו של
אריק איינשטיין שר מזווית אבהית דואגת "כמה טוב שבאת הביתה". דרור משען שר מנבכי ליבו – כמה טוב שיש בית, כמה טוב שאתה נמצא בו, ובמיוחד בסופשבוע. שניכנע לטון המלו-מלנכולי הזה? אני אתה והוא חשים את התחושה: אין כמו מוסיקה