האדמה שלי היא שירים

נקודת  המבט העכשווית מולידה געגועים לימים הם שהיינו ילדים. הזיכרון מומר בהתרפקות. שישי בערב. הברזלים עליהם ישבנו, הקולנוע הישן, מגרש המשחקים, ארוחת שבת. עוטפים אותם (את הגעגועים) בהרמוניות רכות, נוגות ונוגעות. בקצב מידטמפו אמצע הדרך. צלילי השבעים מרחפים באוויר. ירמי

די בקול המלנכולי של ארקדי דוכין ובמנגינה שתואמת מצב רוחו כדי לייצר בלדת אהבה פשוטה, שבה היוצרים דאגו  לחרוזים מתאימים ("עזוז-לזוז", "דחליל-דליל"), כשהם מנסים להתחמק מהנדוש במעין הומור ("גוסס" במקום "מת" עלייך). על השאלה מדוע הבחורה יצאה איתו לבלות בצימרים בדרום