השאלה היא איך אתה מתייחס לזמן ביחס לעצמך. האחיות לוז נותנות את הדעת לסוגיה הזו. הפניה היא ל"האחות הקטנה" שנמצאת בלחץ. הזמן הוא עובדה. הוא לא יאט בשבילך. כדי להקל על הכאב, כדאי לך להאט, כי הזמן הוא שמרפא בסופו של
בסינגל הראשון שלהן בעברית שרות האחיות לוז על אונס. מהסווינג הבידורי הן עוברות לדרמה כבדה. צרויה להב כתבה על שלוש אחיות הצועקות את צעקת אחותן שנאנסה ותוהות מדוע "לא תאנוס" אינו כלול בתוך עשרת הדיברות. השיר נכתב ומושר בשם שלושתן
שאלה אותי קולגה אם הייתי בהופעה של האחיות לוז בפסטיבל ג'אז חורף באילת "הפסדתי?" שאלתי. "לא יודעת אם הפסדת, אני נהניתי". תוך כדי שיחה בלובי של המלון, עוברות העלמות לידינו. אשת שיחי מכירה אחת מהן. תודות להיכרות, הצלחתי להוציא ממנה
