השאלה שהשופטים שאלו לאורך הפרק: "האם זה מספיק לשלב השידורים החיים"? ברור שהאודישן הבודד על מדשאות הווילה אינו יכול לספק תשובה. בהדחות הפעם, נדרשו השופטים להתייחס לכל האודישנים ולהגיע להחלטה. אם לתת ציונים לשופטים לקראת ההופעות החיות, שירי מימון –
איזה ביצוע הרביצה ליבי ל – I'm Going To Town של רופוס ויינרייט! הדיוק, חלוקת האנרגיות, המינון הרגשי. העוצמות הפנימיות. לא רצה לפני השיר. פורטיס, שמכיר אותה עוד מימי "פינגווין", התרגש. אבל הוא צריך לשחק אותה שופט. יצא לו משפט
גם הטריקים והמניפולציות להעצמת הסקרנות והמתח כבר אינם עוזרים להפיג את השעמום, שנמתח ונמתח, כאילו הצופה צריך לעבוד שעות נוספות וגם לחטוף אינספור פרסומות. "מחנה האימונים" הזה מייגע ברמות. דוגמא: עברי לידר החליט שעטרה אבו ומזלי ימין "יושבות על אותה
