ב-2005, בתיאטרון תמונע בת"א, שמעתי את דודו טסה שר: "אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע, וכל זמן שהאור מגיע" (השיר "אני רץ") 11 שנה אחרי, האנגר 11, אתה מבין שהאור הגיע והציף. בגיל 38 דודו טסה יכול להגיד: ואללה,
קבלו את מלכת הזמר הים תיכוני. יש כבר נתוני שטח שאינם משקרים: מופע סולד אאוט בהאנגר בנמל. אלבום פלטינה שמוגש לה באמצע ההופעה. מופע ישיבה שהופך תוך שניות מהפתיחה לחאפלת עמידה, כיסאות מושלכים הצידה, מטפסים על שולחנות, קהל דחוס שנע
קרייג דיוויד החליף את הדי ג'איים שקדמו לו בהאנגר 11, ותפס את עמדת התקליטן כדי להשמיע את המוסיקה שלו לבדו מול קהל, שכנראה ידע למה הוא בא. אחדים שרו את השירים כאילו זה הלחם המוסיקלי היומיומי שלהם. קרייג, אחד הכישרונות
