בכל תוכנית ריאליטי מוסיקה אני מגיע לשלב שבירה: שלב הדו-קרב הוא מהמייגעים בתוכנית. הכיסאות כבר אינם מסתובבים, העריכה התזזיתית מעצבנת, הפרסומות – מכה, המנטורים ברובם מקובעים לזון שלהם. נסרין קדרי מתחברת למוסיקה "דרך הלב" ומנסה בכל הכוח להיות סטנדאפיסטית. דורון
דה וויס הופכת סוג של סטנד אפ קומדי. שחקנים ראשיים: נסרין קדרי ודורון מדלי. ההפקה, העריכה דוחפים לכיוון הזה. צחוקים, צחוקים, צחוקים. אין ברירה. הרייטינג זועק גוועאלד. אנחנו בתוכנית בידור . עברי לידר כשופט שמנסה תובנות, ייאלץ להשתלב בשאו –
הדר מלכה שרה את תחושותיה בטון מלנכולי ענוג. מהזמרות המנסות להעניק לכאב יופי אסתטי בשפה שנגועה לעיתים בעילגות של שפת דיבור עדכנית כמו ""זה מרגיש לבד/ כשאני הולכת ברחובות העיר/ זה מרגיש לבד/ כשהנשמה נשרפת/ והכאב הופך לאשמה". "זה מרגיש
יש בה כוח להתגבר? על השאלה הזו לא נוכל לקבל תשובה מהשיר. הדר מלכה מביעה בעיקר חשש ממה שקורה לחברה, מבלי יכולת של ממש לעזור לה – "לא יודעת איך לגעת בך". נו טוב, היא אינה מיומנת בטיפול במחלות נפש.
