דודו טסה – שמש וענן ההופעה
לפני סיום הקהל הצטרף לדודו טסה ב: "אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע/ כל זמן שהאוויר מגיע/ וזה לא מפריע ומלטף אותי/ ויש אצלך אור למה לי לעצור" (השיר "אני רץ"). אחרי ההופעה הראשונה שלו בהיכל התרבות ת"א אתה
לפני סיום הקהל הצטרף לדודו טסה ב: "אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע/ כל זמן שהאוויר מגיע/ וזה לא מפריע ומלטף אותי/ ויש אצלך אור למה לי לעצור" (השיר "אני רץ"). אחרי ההופעה הראשונה שלו בהיכל התרבות ת"א אתה
כותבים את שמו Armandinho, אבל יש לומר ארמנג'ינו. לא כל מה שהעין רואה, האוזן מסכימה איתה. תגידו ארמנג'ינו בברזיל, ותגרמו לכמה עיניים לחייך. הצליל ששמענו מהארמנג'ינו בזאפה גרם לאוזן להתענג והעלה חיוך גדול על הפנים. ערב ברזילאי באוויר. גם שגריר
בואו לבית הפתוח של שלומי שבן. יש לו הרבה מה להראות. המבנה, הארכיטקטורה העיצוב. נזכרתי במגדל שלוש הקומות, שהוא בנה ב"מגדל הפזמון", גם אז מופע הכיל שפע של אלמנטים' אפשרויות וטכנולוגיות כולל וידאו מרהיב. לפי שבן, מוסיקה היא ספקטקל. חיזיון.
מה זה "סוכר טלוויזיה"? אלון עדר ותומר ישעיהו שרים: "סוכר טלוויזיה בתים שנופלים/ במיאמי בעזה ןהים מרחוק/ תמיד בצבע כחול". זה השיר שהעניק לאלבום החדש של הצמד את שמו. כוונת המשורר? החדשות הופכות סוג של סוכר, אבל המציאות קשה לצפיה,
המתנה הגדולה היא ההרכב על הבמה. עשרה נגנים, אם ספרתי נכון. אל תעשו חשבון כמה זה עולה. מי שהשקיע – מאמין בזמרת. שיקול אומנותי לא תמיד מתיידד עם השיקול המסחרי. האם הקהל יעריך את השדרוג? אומנותית, לא בטוח שהעיבודים עשו
גם אסף אבידן עדיין צוחק על מה שחושבים עליו. שהוא נשמע כמו זמרת, למשל. שהקול האנדרוגיני הזה לא אמיתי. כשאבידן סולו חשוף לבד מול היכל תרבות הומה ואוהד, מתברר יותר כמה אין בזכר הזה בלוף. כן, הצעקה הגברית רבת הכאב, התשוקה
טרמינל 4 מתחם התחנה מוצ"ש מאי 2021. אחינועם ניני מציגה אלבום חדש Afterallogy בשידור סטרימינג חי למועדון הג'אז היוקרתי Blue Note בניו יורק. השירים ברובם – סטנדרטים של ג'אז. על הבמה היא והמלווה הקבוע-נצחי שלה, גיל דור, זוג מוסיקלי משמיים.
"יודה, אתה מלך", צועק מישהו קרוב אליו. יודה מתבונן בו ואינו מגיב. מה הוא יגיד? זה בסדר. שלא יגיב. כשאוהבים אותך, אתה גם מלך. אנחנו בקיסריה. 14.7.2011. שידליקו אורות על הקהל. תנו לראות את הקהל הזה. קיסריה – זה הקהל.
מילטון נסימנטו בן 76 מדדה בצעדים קצובים קטנטנים לבמה, ומרים את הקהל. הצדעה לענקים לא תמיד תלויה באיכות העכשווית שלהם, אלא במטען שהם נושאים איתם מהעבר. האיש הוא אחד הזמרים, המוסיקאים והמלחינים האהובים בברזיל ובמוסיקה הלטינית בכלל. לפי קבלת הפנים, הקהל
קשה לדרוש מהלהקה שאוהבת להתלבש בטוקסידו ובשמלות נוצצות בסטייל להקות של פעם לעשות את זה בקיץ הישראלי הלח. לפחות חלקם, במיוחד הבנות הופיעו בלבוש המתוכנן. מוסיקלית, האטרקציה של פינק מרטיני היא יצירת אשלית רטרו של להקת עבר שקמה לתחיה. הלהקה בת
דיווח מהכורסה מהופעה של מירי מסיקה, ינואר 2011. שיקולי כדאיות: ההוצאה לזוג לא פעוטה, אם גם לקחת גם בייבי סיטר. מצד שני: את החציל בטחינה, הסלט ונתחוני העוף אפשר להכין בבית, והסידי הכפול גם נשאר אצלכם. זה אינו מדור צרכנות,
אהוד בנאי סיים את הערב בשיר שקט – "איש כל בו", שהגיע אחרי הילולת "ג'מלי פורוש". הקהל, שנהר לקדמת הבמה לחגוג, קפא בהפתעה על מקומו. בנאי כמו אמר להם: אני לא משבית שמחות, אבל בואו נגמור אחרת. במקום לפזז –
ב – Hello ראית צונאמי של טלפונים זוהרים ושמעתי גרונות במקהלת ענק. נדמה לי שגם ליונל ריצ'י, שהקדים את המופע כדי לאפשר לקהל להגיע הביתה לראות את תוצאות מדגמי הבחירות, לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. ריצ'י ידע באיזה רגע
כמו בהופעה הקודמת של הלהקה הבריטית, סטיב פינל, המתופף העליז והתזזיתי של סמוקי שלף את דגל ישראל, הניף אותו מול קהל מתלהב והניח אותו על סט התופים. הקהל יותר מאשר אהב את החנופה. זה קרה בהדרן בסיום. השיר שגרם לו
"האישה שאיתי" ממשיכה ללכת אחרי ברוזה. מגיעה איתו פעם נוספת להיכל התרבות. ב-2009 חגג איתה 25. תמיד ימצאו סיבה למסיבה חוזרת. חגיגות של אלבומי מופת הפכו מקדמי מכירות יעילים במוסיקת הפופ המקומית. אין צורך במאמץ יחצני. הסולד אאוט יירשם תוך
מי? אלון לוטרינגר? שאל מי ששאל. נדמה לי שהשאלה לא לגמרי בלתי מוצדקת. שני אלבומים מצויינים שלו "ביער של טורקיז אפור" (2012) ולאחרונה – Ground מעידים על תגלית של ממש. עדיין – לוטרינגר מוכר יותר כמעבד וכמפיק פחות כפרפורמר. סיקרן
לא הייתי מעלה בדמיוני בשנות השמונים, שניק קייב יופיע אי פעם באצטדיונים עמוסי קהל, ועוד במפגן תזזיתי בגובה העיניים, הידיים והרגליים. והנה הוא חוזר ביוני 2020 לבלומפילד. לקידום אלבומו האחרון Ghosteen, סיבה טובה לחזור לביקורת על הופעתו בהיכל מנורה מבטחים לפני
יכול להיות שהתרגיל מצליח? תחיי בארה"ב ותגיחי לכאן מדי כמה חודשים. אילו היית ממשיכה בארץ – ספק אם הקהל היה מקבל אותך כפי שקיבל במועדון התאטרון ביפו בסוף השבוע אוקטובר 2019. מה שבטוח: לנינט יש גיבוי. אמריקה עדיין אינה מבטיחה לה
אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה מצליחה להביא 20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד
"רוזה רוזה" – הפעם לא? היא (רוזה) אפילו מתקשרת באמצע המופע לדעת אם הוא (יהורם) הכניס אותה לערב. מדוד קריבושי, המנהל המוסיקלי, הוא מבקש לא להעביר לו את השיחה. האם יהורם יבגוד ברוזה? או: האם לא ישמור לה חסד נעורים אחרי
הסיום החזיר ל-1984. קורט סמית' ורונלד אורזבל עושים את Shout שלושים וחמש שנה אחרי אחרי שהלהיט הזה כבש עולם. הקהל בטירוף. אנחנו ב-2019, ואני נכנע לחולשות הנוסטלגיות שלי וקובע: זמנם לא עבר. שנתיים אחרי הסולד אאוט בתל-אביב, Tears For Fears מחזירים את הוייב של השנים ההן
קונצרט רוק סימפוני בהיכל התרבות? מי עושה בימינו קונצרט רוק סימפוני עם תזמורת פילהרמונית? אחרי כשלוש שעות מינוס חצי שעה הפסקה, הבנו כי אלן פרסונס פרוגקט והפילהרמונית הישראלית עשו את זה. נדמה לי שמאז שהפילהרמונית הישראלית ניסתה ב-1969 לחבור ללהקת
יש מי שאינם מוכנים לשמוע מלהקות מחווה המנסות לחקות להקות אגדתיות, עד לרגע שהם שמעו את גרסאות המחווה. קחו את קרידנס קלירווטר ריבייבל, הלהקה שקמה ב-1968 וסיימה את חייה כעבור 4 שנים. אלך על הקלישאה: גדלתי עליה. אצלי התנגן ב-1969
לאה שבת ביקשה כמה פעמים להאיר את הקהל. זיהתה פרצופים, כולם הגיעו? רצתה להרגיש סלון. גובה העינים. לקראת ב"בגלל הרוח" ירדה לאולם, הסתובבה בין השולחנות ככלה ביום חתונתה, התחבקה, התנשקה ושרה. איך היא שרה. "30 שנות יצירה" היתה הכותרת של ההופעה.
אישה תמירה יפהפיה בעלת קול מלאכי מתלחשת עם הקהל, מצטחקקת בחוסר נוחות, כאילו זו ההופעה הראשונה שלה על במה, והוא (הקהל) הדבר האחרון שהיא רוצה לפגוש באותם רגעים. בהמשך התארכו רגעי המבוכה (ביישנות?), הפסקות לא ברורות בין השירים, התייעצות עם הנגנים,
באחרי צהרי שישי באנו לשמוע את אבישי כהן (החצוצרן, לא לטעות) מנגן את יצירתו Flood בזאפה הרצליה. בני משפחה רבים הגיעו. גם את הילדים הקטנים של הנגנים אפשר היה לשמוע על רקע המוסיקה. באנו לשמוע איך נשמע הדיסק Flood בלייב אחרי שכבר התייחסנו אליו כאן. לצידו – יונתן אבישי בפסנתר. דניאל פרידמן בהקשה.
אריאל הורוביץ השלם נכון לאפריל 2019. התחלתי בביקורת על "כשבאנו הביתה", המשכתי איתו בראיון בביתי, וסיימתי בהופעת ההשקה בהרצליה. תחנות: מ"ברלין" ועד "האחזות הנח"ל בסיני" של אמא נעמי שמר. מ"האהבה מתה" שכתב לרעיתו, תמר גלעדי ועד "אהבה אנלוגית" באלבום החדש.
הערב נפתח ב"על קו הזינוק", אל גידי גוב הצטרפו צעירי תל-אביב. הם יחברו אליו גם על קו הסיום כעבור כשעתיים ב"עוף גוזל", כדי לאפשר התמוגגות וריגושים על אחד השירים הכי שחוקים במוסיקה הישראלית. אנחנו בהופעה השניה של "שירים מלילה גוב", זו שנולדה
וניפגש ביוני באמפי קיסריה. יהיה סולדאאוט. מכירת הכרטיסים כבר נפתחה. אל תתווכחו עם הקונצנזוס. היתה חגיגה בהיכל. הקהל מת על שידוכים של זמרי מיינסטרים לכל המשפחה. סוג של עיסקת חבילה. כל הלהיטים. "דה בסט אופ" עם ניחוח של נוסטלגיה. אמרו
את הנוסחה המצליחה אפשר לסכם בשתי מילים: יהורם ויורגוס. תרצו: יורגוס ויהורם. השידוך – הברקת רייטינג. האמרגן שמאחוריה יודה, כי כל אחד לחוד לא היה עושה סולד אאוטים כאלה מטורפים. הקשר של יהורם גאון למוסיקה יוונית – מקרי בהחלט. לא בטוח שלדינו