"העיקר זה יוני", התבדח שלומי שבן אפרופו שמו של הערב, באחד הרגעים במהלך המופע, כשהוא מנסה בצחוק כמובן לשכנע את רכטר להשחיל שיר שלו. שבן נתקל בהתנגדות: "עם כל הכבוד", סח רכטר, "זה ערב שלי". בסופו של דבר הסכימו לדואט של פשרה של
צוחקים עלי, אבל אני עדיין מתעקש שיש מוסיקה ישראלית אחת. לא? ההפרדה נוצרת מכורח מסחרי: המוסיקה ה"מזרחית" או ה"ים תיכונית" מוכרת וממלאת אולמות. אין עוד עניין של קיפוח. היום המוטו הוא If you can't beat them join them. אם אין
דני סנדרסון כמעט התנצל בפני עצמו והקהל שהוא ליד הפסנתר. גם המורה שלו לפסנתר חשבה שהכלי הכי מתאים לו הוא גיטרה. האם היא טעתה? לא שקיבלנו מסנדרסון רסיטל מפתיע לפסנתר, אבל הוא עשה תנועות, שהוא מרגיש בסדר גמור, למרות שהפסנתר
מה חדש אצל אביב גפן? מיטלמן על הבמה? מופע פסנתר נוגה. מה מצא "הפסנתר מארח" לארח אותו שוב? חשבתי על לפחות עיבודים חדשים. איזו חטיבת מיתר. סקסופון נשמה. חמישה שירים חדשים. משהו. גפן (עדיין מאופר) חזר לכל הישנים, בלדות יפות.
איך אומר השיר של יענקל'ה רוטבליט: "כולם היו בני/ כולם יצאו על תנאי/ כולם כעת שרים ביחד" ובאמת איך שכולם שרו יחד בסיום הערב "זמר נוגה" – כולם בניו. איך שהגלגל הסתובב לשמוליק קראוס. גם הדור הזה של הזמרים שרים אותו
