בשנת 1994 יצא אלבומה השני של להקת סטלה מאריס, "השער נפתח", בהפקת המפיק הבינלאומי כריס טנג'רידיס, שכלל את הבלדה "נר על החלון", אשר חצתה את ז'אנר הרוק וחדרה גם ללב המיינסטרים הישראלי. טנג'רידיס נודע כאחד המפיקים הגדולים בסצנת הרוק הבינלאומית והפיק
הטקסט הזה לא היה מתקבל לטרום מכינה לכתיבת שירים להלחנה. עונת החתונות מתדפקת על דלתות הזמרים, ותמיד ישתלם לך שינגנו שיר שלך בדרך לחופה, אבל זמר בעל ותק כמו הראל מויאל צריך לדעת שהקיטש הזה גם ילך איתו רחוק, אבל
שורת הפתיחה מלחיצה, אינה קוהרנטית ביחס לשיר כולו. האב רואה טירוף בעיני הילד מול מראה שבורה והחיוך, ומצד שני "גם עצוב" (למה "גם"?) מה משמעות הטירוף? מה פשר המראה השבורה? ההמשך לגמרי אחר, יותר חמלה ונחמה מאשר טירוף: ניסיון לחזק
בשיעור לכתיבה יוצרת של שירים מולחנים, הייתי לוקח את השיר הזה ככדוגמא – איך לא לכתוב שיר. הראל מויאל כתב שיר בגוף ראשון של אוהב המבטיח לאהובתו לחזור. לא ברור איפה הוא נמצא, אבל לפי תוכן השיר הוא יחזור "אחרי שתחלוף המלחמה".
מה עובר להראל מויאל בראש? "החיים המשוגעים" הרגו לו את החלומות., תקוות גרמו לו לרעוד, "מנגינות בלי מילים" מתחרזות עם אלה שירקו לו בפנים. להשתתף בצערו? – לפי חריזת האינסטנט הזו – ממש לא. טוב שיש מישהי שעושה את זה
תאמינו להראל מויאל שזוהי תחושתו הכנה. למה להיות ציניים. הנקודה היא שסגנון הרגש-שרץ-לפני הזמר כבר לא עובד גם על מי שאינם ציניים. נצעד עד הירח, אהיה לצידך מול ים סוער וגם יש לו ממנה "הרים של זיכרונות", כאילו מדובר בזוג
"מתחיל מחדש" הוא שם מעט בעייתי לאלבום של יוצר-זמר צעיר, שלמרות התחושה שהוא נמצא כאן כבר הרבה – עדיין מסלולו קצר כדי לדבר על "התחלה מחדש", גם אם מדובר ביציאה ממשבר כלשהו. נכון יותר היה להדגיש את ההמשכיות. כזמר בעל
הוא רצה להיות הנעלים שלה שיוצאות לטיול בשביל, המדרגות שעל גבן היא מטפסת. המצנח שנפתח לה בכל הנפילות. הצעדים שחסרים לה כדי להשלים ריקוד ישן. השלולית בה מביטות עיניה. איזו רומנטיקה! בחורה שתקבל כזה שיר, הופכת בו במקום חמאה נמסה
