טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/
זה לא רק נצ'י נצ'. לראפר טונה (איתי זבולון) יש דואטים עם נינט טייב, עדי אולמנסקי, מרגול ויסמין מועלם. החיבור שלו לזמרות פופולריות הוא חלק מאסטרטגיה להגיע ללב הקונצנזוס, להיות השלמה ארצי והפוליקר של הראפ הישראלי. נינט מצרפת את טונה ל"ככה זה"
במקור השיר בו טונה אירח את נצ'י נצ' סימן נתיב חדש בהיפ הופ המקומי, שהולך ומתרחב לאוטוסטראדה. ה"מזרחית" מאוימת מסחרית. הקהל הצעיר עולה על הכביש המהיר החדש. לא עוד להיטי אינסטנט מופרכים, אלא ניסיון לספר סיפור בגובה העיניים, בלי לפזול
"לא בורח גם אם בכל מייל שאני פותח/ מסתתרות חדשות רעות/ לכל מי שראה אותי צונח ונתן מבט שמח/ מצטער חדשות רעות/ אני נשאר בחיים". טונה פתח עם השיר הזה את הופעתו הראשונה בקיסריה בקיץ 2022. את דקת הפתיחה ניגנה
טונה (איתי זבולון) משחרר דו"ח מבאס על התקף חרדה המלווה בתסמינים פיזיים (סחרחורת) ובמחשבות מנתחות מצב. הטקסט מתאר מצב של חוסר יכולת להבין ולשלוט במה שקורה ומיאוס בכל מה שמרכיב את עולמו – כוכבי טלוויזיה, טכנולוגיה אינטרנטית. כשהלב דופק על מאה,
"אני עדיין טונה אבל לא, אנ׳לא יכול לחיות בתוך קופסה", אומר-מזמר איתי זבולון, ומוסיף התפייטות לא טיפוסית: "כלוב של זהב/ ציפור בלי כנפיים/ נשבר לי הלב/ נשבר לי הזין". יצא מהקופסה? חשיבה יצירתית היא כשאתה מנסה לא ללכת בתלם, להימנע
טונה שומר את האנרגיה – בשביל שיר כזה. זהו חוק שימור האנרגיה שלו. לא יבזבז אותה על הבלי העולם המודרני. "אני שומר ת׳אנרגיה/ מה לי ולכל השיט הזה?". מילים פשוטות: לא מתפזר, לא פוזל למקומות שאינם תורמים לו להתמקד באמנות
מה הקשר בין היפ הופ עברי וג'אז? לפי התוכניה ברור שיש קשר: בתחילת שנות התשעים הדגים קולקטיב הג'אז-ראפ US3, כיצד "קנטלופ איילנד" של הרבי הנקוק, סטנדרט משנות השישים, הוא בסיס מושלם למפגש פאנקי בין גרוב וג'אז. המפגש טבעי ועמוק, נעוץ בתוך
אם כזו תהיה ההופעה הבאה של טונה – אני מגיע פעם שניה. צפירת ארגעה: זו ככל הנראה, לא תהיה ההופעה הבאה של טונה, לפחות – לא עם כל האורחים שהתארחו. לא ברור אם נקבל את הפירוטכניקה, התאורה, הסרטונים הביוגרפיים והוידיאו,
אחד החסמים של הראפ הוא בדרך כלל במוסיקה מוגבלת, ליתר דיוק – במחסור בצלילים, שיעניקו לשטף המלל המונוטוני רבגוניות מוסיקלית. איתי זבולון הבין שלראפ נטו אין סיכוי להגיע רחוק. "טונהפארק" הוא אלבום של מתיחת גבולות חיונית, שהופכת אותו לאחד האלבומים
לשלומי סרנגה יש סודות. רק לעצמו ישמור אותם. זו ההצהרה ששם בפיו יוסי גיספן בשיר שפותח את האלבום. הסתרת הסודות, העניקה לו היכולת "לחיות את הרגע" ו"חופש לנסות מה שבא לי". זוהי נוסחת חיים מעניינת: ככל שאתה מסתיר יותר את
לא מצאתי טקסטים בחדש של הראפר איתי זבולון, האיש מאחורי השם "טונה". זבולון אולי חשב שהוא מספיק בהיר כדי שאקלוט מילים בהאזנה. אבל היפ הופ הוא הז'אנר לספק מילים גם לעין, לא רק לאוזן. אסתפק בשלושת השירים שיצאו כסינגלים. "גם
