המופע שבשבילו עושים פסטיבל פסנתר קרה-התרחש סביב הכישרון הבלתי נלאה העונה לשם מרינה מקסמיליאן בלומין, שקיבלה לנהל מוסיקלית ואומנותית ערב של זמרות שרות ערן צור עם איה כורם, אונילי, וטל גורדון. המוכשרת הזו בת העשרים וקצת מבינה שלפסטיבל פסנתר עם יומרות צריכים להגיע עם
מה שהיא רצתה ממנו, מה שהוא – לא יכול. האידיאל. המציאות. הנרטיב מסופר מנקודת מבטו של המספר המודע לפערים בין לרצוי (ילד הולנדי) למצוי (לוויתן גמלוני) ולתוצאה – "לא ראיתי איך שדדו אותך הגלים". כמה מפתיע ומיוחד, שעובדיה חממה בחר
השיר במקור– בעברית. אפשר לומר, כי נעשה לו "צדק", כי "רוקפור", הלהקה שביצעה אותו ב-1990, התבססה ברוב שיריה על אנגלית, שפת הרוק, אבל את השיר הזה בחרה לבצע דווקא בעברית. בא הביצוע הזה אולי כדי להראות איך זה צריך להישמע. טל
קחו את המשפט של ר' ישראל מסלנטר, שעליו התבססה ציפי פינגלה – "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן". כל זמן שהנר דולק, אין מקום לייאוש. האם אכן תמיד אפשר לתקן? האומנם אין מצבים חסרי תקנה? האם לא צודק אותו פסימיסט
עדיין לא שמעתי את הגרסה הערבית לשיר. לטעמי, חסרה גירסה ספרדית. אם כבר טוקאן, זמרת באמת מיוחדת, עובדת על כל חזית – הייתי מיעץ למי שייעץ על הסינגל הזה – ספרדית חובה. ככלל, אין שום ספק שברציונאל (השיווקי) – השיר הזה יעשה לה רק
טוב שמרים טוקאן עדיין כאן, אחרי כוכב נולד, שמפלצת הרייטינג עדיין לא הקיאה אותה החוצה. טוב שהיא כאן כי היא זמרת מיוחדת, ולא רק בזכות האקזוטיות המזרחית שלה. השיר בשמיעה ראשונה נשמע לא ממש תפור עליה, ניסיון להפוך אותה זמרת שנוגעת ברפרטואר קוסמופוליטי רחב.
