הניתוק מהעבר מקרב אותה אליו מחדש מפרספקטיבה עכשווית. ג'וזי כץ חווה את העכשיו מתוך מבט אל האתמול. המסקנה בסופו של יום – אוהבת את מה שנשאר, לא מתגעגעת לעבר. עכשיו כבר טוב. פעם אחרונה ששמעתי חדש של ג'וזי כץ היתה
די בקול המלנכולי של ארקדי דוכין ובמנגינה שתואמת מצב רוחו כדי לייצר בלדת אהבה פשוטה, שבה היוצרים דאגו לחרוזים מתאימים ("עזוז-לזוז", "דחליל-דליל"), כשהם מנסים להתחמק מהנדוש במעין הומור ("גוסס" במקום "מת" עלייך). על השאלה מדוע הבחורה יצאה איתו לבלות בצימרים בדרום
שחר סוויסה מעביר להילוך חמישי. אינו מאט בסיבובים. הוא אינו מתרסק כי יש לו הומור. הומור הוא יתרון. דרך ההיא ששברה לו הלב, הוא מציג תמונת החאפלה הלאומית בה אנו חיים. הולכים שולל אחרי רבנים, אמונות תפלות, ושרלטני ניבוי העתיד.
הם כבר נפגשו בשירים, יובל ויוסי, אב ובנו. זוכרים את "תחזור תחזור" של משינה? שיר על חיפוש אושר ועל הגורל. יוסי: דיבר אז על יום סגריר… נהרגו עשרות אנשים לפי קריין הטלוויזיה, לילה שחור שמתחיל, ומשהו בחייו עומד להשתנות… גם
