טל רום

פרפרזה על "למה לי פוליטיקה עכשיו" של משינה?  יובל בנאי רצה לכתוב שיר מחאה על מי שאינן מאמינים למילה שהם אומרים, אבל בגילוי נאות הוא אומר:  "אני לא נביא זעם גם לא זאב בודד הם חושבים שהם מכירים אותי אבל

וידויו של יובל בנאי בעידן קורונה וזום. האיש שיש  לו המילים והמנגינה –  הנשק שלו ליום של צדק אמיתי – מרגיש בינתיים  כדור בלי כתובת, בועט לשער ריק, יורד להגנה. הרכבת לא עוצרת בתחנה שלו. בינתים, גם כשהכל מתהפך –

"טיוטה להספד" נכלל בספרו של דוד אבידן "שירי לחץ", שיצא לאור בראשית שנות ה-60. אף על פי שעוד לא היה בן 30, המוות כבר נכח בין דפיו ומלותיו. ב-1989, שש שנים לפני מותו בטרם עת והוא בן 61, הקליטה נורית

משינה חדש הוא ציפיה לאלבום של להקת-על מקומית, כלומר – רף גבוה. שלומי ברכה ויובל בנאי הם צמד יוצרים, שאינם שולפים מן השרוול. כשהם מחדשים – יש להם בדרך כלל מה להציע. לכן – הציפיה. האלבום רובו – במצברוח מלנכולי,

השמיעו קול, מבקש יובל בנאי. בואו נחדש את המחאה – בשביל מי  שנשאר, למי שהוא זר, בשביל אלה שכבר מתים, לחברים שעוד מעט הולכים, התמימים המעטים. הנקודה היא שככל הנראה, לפי המצב, גם אם נשמיע קול, זה יהיה קול קורא

אני ממתין בשקיקה לישן והטוב הזה של משינה, להקת בגרותי (לא נעוריי), כלומר למשהו בנוסח הישן והטוב, שמעלה אותי מחדש לנסיעה איתם ברכבת תחתית מאז רכבת הלילה לקהיר. אם יש מוסיקת רוק שמחזירה אותי לשפיות זמנית בעידן של אי שפיות