אני ממתין לסערות רוק מקומיות כאלו. הן נדירות כמו סערות חורף גדולות במדינת מדבר. יהודית רביץ שרה שיר שאומר חוסר שקט – אי הבנת ההווה, אי הסכמה איתו. עכשיו עננים, עכשיו סערה, רוצה לפתור את הדברים באביב. העכשיו אינו טוב,
אורו של הגיטריסט עידו אגמון הבליח ליהודית רביץ, שאימצה אותו לאלבומה החדש. לא סתם אור אלא "אהבת חייו". כאן אין מקום לפרשנות מיוחדת. האור הוא האור הרוחני, או הקבלי. תרצו – אורו של מי שברא את האור, ומאז בריאתו הוא
ובמילים פשוטות: אני מכה על חטא שזה למעלה מעשרים שנה אני לא הולך לים. לפי השיר הזה – פשוט מחדל. מצד שני, היו ויש כנראה סיבות טובות מדוע נפשי לא יצאה לחופי תל-אביב. אבל אחרי השיר הקצבי השמח של יהודית
יהודית רביץ סוגרת מעגל. המוסיקה, הטון אפילו הטקסט מחברים את בקשת הסליחה הזו עם שיר נצחי כמו "סליחות" (לאה גולדברג-עודד לרר) כבר אז, כשהיא שרה אותו בשנות העשרה שלה, דרש בשלות ובגרות בביצוע כמו שדורש השיר הזה. רביץ המשיכה במהלך
