לא הייתי צריך לחכות לסולו הנפלא של "Rhapsody in Blue" כדי להבין את החיבור של הפסנתרן טד רוזנטל לגרשווין. ארבע השעות של הטריו שלו במועדון גריי בת"א במסגרת מופעי קהילת הג'אז ההישראלית בניהולו של ברק וייס, היו אחת מחוויות פסנתר
מותו היה פתאומי ולא נתפס. איש נפלא, מורה ופרסונה כל כך אהובה. בערב שערכו לכבודו קיבלנו כמעט את מלוא התמונה על סיפור חייו, וכמו שאומרת הקלישאה – הוא לא ידע שהוא כזה. אם מדברים על ג'אז ישראלי עכשווי – אין
על מה שהוא בנה ביחסים איתה, מה שהוא קיבל. התוכנית דפקה, הכל היה בשליטה, ואז באה ההפתעה. כשהיא תקשיב, היא תבקש כנראה repeat. במהירות קצבית כזו שהוא יורה את החרוזים – אין סיכוי שהיא תקלוט. גם כשהוא מאט – לב
מי היה חושב להפוך שירי ארץ ישראל ישנים בסיס לאלתורי ג'אז. הסקסופוניסט יובל כהן חש מחוץ לקופסה, כשהוציא לפני 7 שנים את "הכל זהבי", אלבום פרשנות משלו למוסיקה עברית קלאסית של דוד זהבי (1910-1977) שירים כמו "יצאנו אט", "ניגונים", "החליל",
הסקסופוניסט והמלחין יובל כהן (45) הוא מהג'אזיסטים היותר יצירתיים ופוריים במוסיקה המקומית. הוא חזר בימים אלה מפריז כדי לאזכר את שישייה הג'אז הקאמרית המופלאה שלו, ששמענו לראשונה בפסטיבל הג'אז באילת 2016. החיפוש אחר הבלתי צפוי והמסקרן הוא הכוח המניע את
ג'אז ישראלי? רק ג'אז ישראלי? אכן: ג'אז בים האדום 2016 מניף דגל כחול-לבן. אפשר לומר שהצדק נעשה: מגיע לג'אז הישראלי פסטיבל אחד לפחות על טהרת הישראליות. הוא ראוי לו. שמותיהם של נגנים והרכבים ישראלים מעטרים היום את פסטיבלי הג'אז המרכזיים
אלבום שמזמין האזנה חוזרת. זורם באפיק שופע צלילים, עולם ומלואו של מלודיה ואלתור. אלבומו השלישי של הפסנתרן והמלחין ארי ערב הוא תערובת של ג'אז מסורתי ולטיני. מזהים אצלו משהו מביל אוואנס, גם ממישל פטרוצ'יאני בדרייב הלטיני. הרכב הנגנים באלבום בן
צרפו יום הולדת 80 לישראל גוריון לפסטיבל הג'אז בת"א. למה ג'אז? מה לשירי ארץ ישראל של הדודאים ולג'אז? נדמה לי, שגם לישראל גוריון אין תשובה. אסף אמדורסקי, עמיתו ל"שרים דודאים", בכל זאת התמודד עם השאלה, ופה ושם, במהלך המופע, טפטף
אתחיל באירוע: צהרי שישי בבית היוצר בת"א. מייסדי הג'אז הישראלים וממשיכיהם עלו לנגן לכבוד ספר-אלבום חדש, שנקרא "הג'אז בישראל – 50 השנה הראשונות" מאת יאיר דגן, המציע לדפדף בתולדות המוסיקה הקלה בארץ ישראל ובישראל משנות השלושים ועד שנות השמונים של
תעצרו לשלוש דקות. יובל כהן, סקסופוניסט סופרן, מנגן "יצאנו אט" לזכרו של אריק איינשטיין. גם לחוששים מג'אז –אלו שלוש דקות שבשבילן כדאי להגיע לאלבום החדש של כהן, שכולו מוקדש ליצירתו של דוד זהבי (1910-1977). סולו ללא אלתור קבוצתי שמכיל תמצית מזוקקת
אחרי שש שעות מוסיקה, אתה מבין, כי יש רגע בו הגוף פשוט מסרב להמשיך, ליתר דיוק – מצווה עליך לפרוש. תשאיר משהו למחר, אתה אומר לעצמך, וקופץ לטעימה אחרונה באחת אחרי חצות אצל ריצ'ארד בונה הקמרוני, הבסיסט המופלא, שהגיע לאילת
מי צריך מלים אחרי הדיאלוג הזה של הסקסופוניסט והפסנתרן. תנו לי את יובל ושי לסוף שבוע, ואני נמלט משאון העולם הזה בעונג מהול בכל מה שצליליהם משדרים – יופי פיוטי, תוגה מחלחלת. אלתור של הדדיות מופלאה. מלודיות של הרמוניה מופלאה.
לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל
