יון לב

המשורר דוד אבידן איחר את עידן ההיפהופ. הוא היה חובר בשמחה לז'אנר הזה, שבו הדיבור תופס מקום מרכזי. שאנן סטריט מנסה להעלות את הנרטיב האבידני על נתיב היפ הופי רוקיסטי ומצליח לשמור על טון, שאבידן היה ככל הנראה חותם עליו

רובי קסוס דוהר בעוצמה על תוגתו. זוהי נסיעה פיזית (ברכבת) ונפשית – בריחה מעצמו על רקע מצוקה מהרסת שמובילה לאבדון. השיר אינו רק תאור מצב אובדני ("לא השארת פתק", "סוף זה מה שחסר לי")  אלא גם מודעות למצבו בצורת שאלות