החצר האחורית – הכל פה משובש
יענקל'ה רוטבליט כתב על החיים והיפוכם. כל מה שהיה נורמלי התהפך. "אין בעולם ייאוש", מצטט הכותב משפט של הנחמנים שהפך קלישאה ריקה מתוכן. אם נעבור לחדשות – היאוש משתלט פה על כל חלקה, ורק המחאה היא האור שבקצה המנהרה. רוטבליט
יענקל'ה רוטבליט כתב על החיים והיפוכם. כל מה שהיה נורמלי התהפך. "אין בעולם ייאוש", מצטט הכותב משפט של הנחמנים שהפך קלישאה ריקה מתוכן. אם נעבור לחדשות – היאוש משתלט פה על כל חלקה, ורק המחאה היא האור שבקצה המנהרה. רוטבליט
חמישים שנה אחרי שהשיר נולד, הוא ממשיך להתנגן, כאילו הזמן לא גרם לו לשריטת שחיקה. יענקל'ה רוטבליט גייס את הסיפור התנכי לגרסת סיפור האגדות שלו. "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" בביצוע אושיק לוי מחזיר אותנו לנביא עמוס (ספר עמוס) שמנבא נבואות זעם
השיר נכתב בעידן ביבי? נכון לעכשיו? יש מסיבה, היא נמשכת, אבל אין סיבה. רצח פוליטי? – ממש בפתח. העיר – ממולכדת. הים פקוק. יד מושטת הופכת לאיגרוף. הקינה כבר נכתבת בקוד מוצפן. דיקטטורה בשער. הרצח הבא בכל רגע – "יש
"זה הקדיש שלי", אמר שמוליק קראוס לשמעון פרנס באחד מראיונות הרדיו איתו. המילים הן של יענקל'ה רוטבליט, הטון והמנגינה הם תמצית מזוככת של שמוליק קראוס ז"ל. השיר מתוך אלבומו של שיצא ב-1988 נכתב לזכרו של משה איש כסית. שיר פרידה מהנעורים, תחושה של החמצה ("הטוב שבשירים עוד
מה המניע ל-23 קאברים לשירים של יענקל'ה רוטבליט? האוסף "הוצאו מהקשרם שרים רוטבליט" הוא סתם הצדעה ליוצר השירים או מתן הזדמנות ליוצרים שונים, חלקם המוגדרים Indie, להתבטא בקאברים חדשים לשירים הישנים? שתי התשובות נכונות? הביטוי שנבחר לאוסף – "הוצאו מהקשרם"
חזרתי לאדוני המלחמה של בוב דילן. במצב הנוכחי, יש מקום למשורר מקומי שישיב את רוחו מן העבר. יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית קיבלו צו 8 ממועצת המחאה המקומית מאנשי הצוללות המתנפחות בבלפור. דילן כתב בשנות השישים" ב"אדוני המלחמה" בלשון הכי קיצונית:
בן אדם כעץ שתול על מים/ שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים/ בו בוערת אש. שיר המסע העוסק בחיפוש אחר אמת ומשמעות בחיים יצא לאור בשנת 1983 כתקליט שדרים, והוצג כשיר משותף של שמוליק קראוס ואילן וירצברג שגם עיבד
"עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם/ הילדים קופצים עליך הם הכי יפים בעולם"… יהודית רביץ שרה על בדידותה של אישה, המנהלת רומן עם גבר נשוי, כאשר אהובה נמצא עם אשתו ומשפחתו – והיא לבד. זוהי האישה הכנועה, המתוסכלת שאינה מצליחה
אני זוכר שהקשבתי לאלבום הזה כמעט באותה שקיקה ואהבה בהן האזנתי ל"סרג'נט פפר של הביטלס". לא שהיה מקום להשוואה, אבל תחושת הראשוניות שיצרו השירים של התקליט הזה, למרות ההשפעות מבחוץ – היתה שיש כאן לראשונה ריח של פופ ישראלי מקורי,
"אני שוכב לי על הגב/מביט על התקרה/ רואה כיצד חולפים ימי/ בבטלה גמורה/אני שוכב לי על הגב/ חושב חולם הוזה/ והחיים יפים יפים יפים/ממש כמו מחזה" שוכב לו על הגב, חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. אריאל זילבר. מקשישי הרוק המקומי
התוכנית החדשה שמיקי גבריאלוב רץ איתה נקראת "זוכר את אריק איינשטיין". את "הולך עם החלום" הוא היה מציע, נדמה לי, לאריק. המנגינה, הטון, המסר האופטימי שבשיר – לכל מי שממשיכים לחלום. "יש לי חלום"', אמר בזמנו מרטין לותר קינג בנאום שבו קרא
"כל כותבי השירים בסגנון הישן כבר מתו/ רק אתה עוד נשארת אליך אני פונה", שרה אילה אשרוב בטון נוגה במקצב ואלס, כפניה לכותב השירים "בסגנון הישן". מהו "הסגנון הישן"? יענקל'ה רוטבליט, שחתום על השיר, מתכוון מן הסתם לעצמו, כי הרי
המופע נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא
יענקל'ה רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי: איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות שלה, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסיות של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם? כן, צריך להודות שהעם היושב בציון
יענקל'ה רוטבליט מוטרד מהעולם בעידן הזה. הכל התחלף לו. זה אינו העולם שהוא הכיר. בעיות: העולם הזה צפוף מדי, שקוף מדי וצודק מדי. מה עושים עם כל כך הרבה דורשי צדק. כמה שירי מחאה אתה יכול לכתוב, כשלכולם מגיע הכל?
זהו מכתב פרידה ממי שמשתחררת מ"אזיקי אהבתו". השיר, שעוסק במציאות החדשה של שחרור ממסגרת אחת ויציאה למסגרת חיים אחרת, יכול להתפרש כצרור תובנות מאב לבתו שעוזבת את הקן של הוריה ויוצאת לחיים. ההתנתקות מהטבור היא טוטאלית – "מותרת לכל איש
בואו נחזור לפופ מהסוג הישיר. פעם קראנו לו פזמון. הפשוט והקליט הזה. מי יגיד לנו שאין בעולם אהבה, שר מתי כספי. מי יגיד לנו שאין עוד מקום לשיר שמספר על מלאכים בכיכר העיר, על חליל קסמים שמנגן בוסה, פלאים שהעין
יענקל'ה רוטבליט מגיש כתב ייאוש על הקיום המקומי, תוך קביעה שהמצב לא ילך וישתפר. הדרישה היא למפרע: "אני רוצה את העתיד שלי בחזרה". אני מוותר על תביעת נזיקין על מה שנגרם לי עד כה. לפחות – תחזירו לי את העתיד,
מה יש עוד לעשות עם השיר הזה? שלוש שנים למותו של אריק איינשטיין, ואני מתגעגע לגרסה שלו. התאימה לזמנו, לזמני. מבט מחורמן של מציצן מבוגר על המלכה של הכיתה בתלבושת אחידה. לא רק שאת תשוקתו הנסתרת לא תדע, יש גם
מי באמת הרג את ים המוות? מי אחראי לאסון האקולוגי הזה שעובר על אזור ים המלח? יענקל'ה רוטבליט מביע דאגה ועגמת נפש. זה אינו שיר פוליטי, אבל לאוזני הוא נשמע לגמרי משל לתרבות נכחדת. איבוד אוצר הטבע כאיבוד צלם האדם
יש שמח ויש שמח. יש שמח ישראלי שעושה אותי עצוב. יש שמח שמשמח לבבי. אני אוהב את השמח של קובי אוז וטיפקס ל"מה איתי" למרות שהוא מחרב לחלוטין את יחסי הרגישים והרגשניים עם "מה איתי" הישן, העצוב והטוב של אריק
יש שפות שמתאהבות במנגינות, והמנגינות משיבות להן אהבה. תמרה ליבר, ילידת ארגנטינה, בחרה לשדך את "אחרי עשרים שנה" הקלאסי של רוטבליט את קראוס לספרדית. נולד זיווג יפה. אהבה משמיעה ראשונה. הבלדה הנוגה התמסרה בשירתה הרגישה של תמרה ליבר לשפה, לדיאלקט
אנחנו בעידן אלים שיוצר ביקוש לשירי שלום. אם אין חדשים, חוזרים לישנים, עדין הטובים לכל עת. כשמדובר בסמלי שלום (עלה זית, יונה) – ניתן למרק את הישן, גם אם הזמן העלה בו חלודה קלה, לטובת התקווה הקלושה, שאכן היא (יונת
ריקי גל פותחת בשיר תשוקה מר-מתוק לאהבה בשפה מטפורית שקובעת רף איכות טקסטואלי. "מתוך גביע הבדידות שלנו/ ניגר עסיס של ענבים כחולים". גל שרה את נזקקותה הדחופה לאהבה בטון נמוך, בכוונה גדולה. המוסיקה של פוליקר מניעה אותה, מטעינה במתח, ודי לך
זה אינו סוס העץ הצעצוע עליו חושבים. בסרט "סוס עץ" של הבמאי יקי יושע (1978), על פי ספרו של יורם קניוק, גילם שמוליק קראוס את עמינדב סוסעץ, צייר מתוסכל שמצליח בקשיים רבים ליצור את סרט חייו ולבסוף שורף אותו. קראוס הלחין
הזיכרון של יענקל'ה רוטבליט: מותם של החברים נמהל בחייו. זורם בדמו. אתה יכול לברוח לסוף העולם, אבל גם בזקנתך תמשיך לשאת את כובד משא מותם של מי שיישארו צעירים לנצח, שחיוכם תמיד חומק אל הצל. פוליקר לקח את המילים לחלקת
בתוך עמנו אנחנו חיים, ויש לנו תחושה שאנחנו מיוחדים, ושכל אחד הוא "אחד משלנו", אבל יענקלה רוטבליט בא להרוס את המסיבה. אנחנו עם ככל העמים. אנחנו מבינים מהו צדק, אבל גם לוחצים על ההדק. אחד משלנו פתח עסק, אחד משלנו
מהי "אמא אדמה"? מהי "אמא אדמה" בשביל שלמה בר, כפי שביצע את השיר בערב התרמה בהיכל התרבות ב-2011? בר בסגנונו המוכר נוגע באדמה כבישות. החיבוק שלה הוא חיבוק עז ואדמתי. אריק איינשטיין נוגה-רך מתרפק, רומנטי. הביטוי "אמא אדמה" הוא מן
צערו של יענקל'ה רוטבליט חלחל לליבו של מיקי גבריאלוב. הלחן, הטון משדרים את עומקו. האם לגיטימי לייפות את העצב? הדיכוטומיה הזו קיימת בשיר הזה. הכאב קשה, הצלילים , גם כשהם אינם מביעים שמחה, יפים בעצבותם. גבריאלוב ייפה את העצב. העניק לו
בסוף הערב, אחרי 17 שירים, נשמתי לרווחה. יצאתי לאוויר הקר והגשום בהרגשה שלא אבדה תקוותנו, שבתוך הג'יפה התרבותית יש איים שכדאי להגיע אליהם ולא דרך הזרם המרכזי. "החצר האחורית" היא אי בודד של מוסיקת רוק שאינה עושה חשבון לאף אחד.