כשמתגעגעים ליהודית רביץ של פעם, נאמר "הקלאסית" – חוזרים לשירים אולטימטיביים כמו השיר הזה. המילה הטובה משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת הדרך בה אנשים רואים את עצמם. רביץ מבקשת "מילה טובה" מהסביבה, כזו שתסייע להתגבר על
מהשירים של יעקב גלעד את יהודה פוליקר הנוגעים בטראומת השואה בעקיפין באלבום "אפר ואבק" שיצא ב-1988. זהו שיר על פיסת אושר שבכול זאת מתגנב לליבו של העולה החדש בשנת 1950 שהגיע ליפו ומצא חדר וחצי עם חלון המשקיף לים התיכון.
שמעתי שיחה של בני הדור השני באחד הערוצים. יש הרבה מאוד שרוטים. שלמה ארצי שוחח בזמנו עם עם יאיר לפיד על רעידת האדמה הנפשית, שהם ממשיכים לחוות כבנים לניצולי שואה. "בגרמניה לפני המלחמה", מתוך "חום יולי אוגוסט". הוא, לטעמי, מהשירים
"רדיו רמאללה" היה כינוי ישראלי לתדר ירדני מופלא שבני דור השישים האזינו אליו בתשוקה, מכיוון שהוא שידר מוסיקת פופ שלא הגיעה אז לארץ. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה הייתה אי של שפיות לפני מלחמת
הפגישה באמצע החיים אחרי אהבת עבר מופלאה. מפתה לטעום ממנה עוד – טעימה קטנה, כזו שרק ילדים חווים. הכל שונה, הכל השתנה, אבל זו הזדמנות לאיזה דז'ה וו. שתחכה לו עוד לילה אחד. הזמן הרג את האהבה ההיא. הוא לא
הפגישה באמצע החיים אחרי אהבת עבר מופלאה מפתה לטעום ממנה עוד. טעימה קטנה, כזו שרק ילדים חווים. הכל שונה, הכל השתנה, אבל זו הזדמנות לאיזה דז'ה וו. שתחכה לו עוד לילה אחד. הזמן הרג את האהבה ההיא. הוא לא יתן
השיר היווני שתורגם לעברית ליהודה פוליקר לאלבום "עיניים שלי" (1985) מגיע למגרשו של עופר לוי, ונדמה שכזמר מיומן בשירי דיכאון כבדים – זהו מגרשו הטבעי, וימי הקורונה מעניקים מעין לגיטמציה לקאבר לשיר בדאון אישי על רקע אפוקליפסה עולמית. בכותרת השיר
לאן פרחו הפרפרים? מי מכיר את האלבום הזה של אריק איינשטיין? זהו שיתוף הפעולה השישי של איינשטיין עם שם טוב לוי, שהלחין כמחצית מהם ועיבד והפיק מוזיקלית את כולם (פרט ל"האור בקצה" שעיבד יחד עם יהודה פוליקר ו"שלום חבר" שעיבד שלום חנוך). פשטותו של
את הביצוע מטה שמעתי בהופעה המשותפת של יהודה פוליקר ושלומי שבת. הקימו גשר לא צר ביניהם. מקור השיר – להקת בנזין. יעקב גלעד את יהודה פוליקר כתבו שיר על הבריחה מהעיר הקטנה וקשת-היום אל הלא נודע בעיר הגדולה. מתחילים "בלי פרוטה",
נזכרתי בניקולה סטילו (איטליה) ורביעיית מתן קליין (ישראל) מנגנים "סמבה ברגל שמאל" של יעקב גלעד ויהודית רביץ במסגרת המופע "ריקוד החליל מצ'ט ועד ברזיל" בפסטיבל ג'אז תל-אביב 2013. זה היה מפגש ייחודי מרתק ודינאמי בין שני חלילני הג'אז. סטילו הוא
קולו הדואב של יהודה פוליקר שר על ילדותה של אישה קטנה. "לאן את נוסעת, הנצח הוא רק אפר ועפר שנים עברו וכלום עוד לא נמחק". מנגינה מינורית, צליל אקורדיון, טון קודר. זהו פוליקר באחד השירים המצמררים שנכתבו על-ידי אחד מהבנים
מה הביא את עמיר בניון אל "אותה ילדות נשכחת" של יעקב גלעד ויהודית רביץ? –ההוויה שלו, הילדות שלו, הניגון שלו? לא הייתי מוחק שומדבר. יש שירים "מסוכנים" לקאברים בשל הביצוע המקורי שלהם. השיר הזה מזוהה מאוד עם הביצוע של נורית גלרון. אבל
