ישי לוי

למה חייבים להכניס ערבית לשירים עבריים? תשאלו את חגי אוזן. זה הגימיק שלו וגם הסמל המסחרי שהוא מוכר. גם ישי לוי קנה, כי הוא מאמין שמדובר בטרנד מקדם. בעבר הוא כבר קנה מאוזן גם את "אנה בחלאם ביק". אוזן מושפע ממוסיקה

ההפתעה: שיר שלא נחצ'ה כתב את לחנו, אלא רק את מילותיו. את השיר הלחין אפי נצר, בן גילו, וכך ארע הבלתי ייאמן: שני מלחינים מובהקים של הזמר הישראלי הקלאסי משתפים פעולה בשיר אחד. נחום היימן ז"ל כתב על יום מותו. כרך

לתומי חשבתי שחלה טעות, ושכחו בטקסט עוד שניים שלושה בתים. אבל לא. אלה שני הבתים שאמורים לתאר את "סיפור חייו". רביב רם בן מנחם מתחיל ב"עננים התכסו להם בינתיים (כלומר העננים שמו על עצמם כיסוי?) בראותם איך רגליי כשלו מדרך"

אני שולח את הטקסט הזה לפסיכולוג, ואולי גם שיר לוי יצא נשכר ויבין את מהות ההפרעה הנפשית. האם הוא שר "כדי לא לשמוע את השקט",  לספר על יחסי אהבה-שנאה עם עצמו, עם הלב שלו? (מה ההבדל? – עצמו לא כולל את

החיים הם יפים, יצירת מופת של אלוהים, ומבחינת ישי לוי – הגם שעבר כבר "הכל" בהם, מבחינתו החיים תותים. "באתי לאהוב ולשמוח, נצחתי בזכות המוסיקה, ואני לא מתנצל על זה". למה שיתנצל? מנין ההרגשה שהוא צריך להתנצל על מה שהוא?

דיקלה משרבטת שירי אהבה בסגנון מליצי מיושן. המטפורות שחוקות עד מרופטות. הטקסט מצועצע, מנופח. ישי לוי קיבל לחן "יווני עממי" (הרבה שירים יווניים הופכים עלומי שם כשהם מגיעים לזמרים מקומיים…) והפך אותו לשיר קצבי שמח בטעם ימני בהפקה שמוסיפה צליל

ממלחמה למלחמה ממשיכים להבטיח שלא תהיה עוד מלחמה, ובחורים צעירים לא יוחזרו עוד בארונות. המציאות טופחת על פנינו,. מחזירה למשא הכאב הבלתי נגמר,  כאילו המציאות המרה היא גורל שנחרץ לעד, מנת חלקו של האדם באשר הוא. כמעט כמו המוות, הצורך

סיכום דרך של מי שעבר כברת דרך,  חיים מלאי פעולה ופעילות, ועכשיו עומד מול הזמן האכזר, מול פחדים, שחברים לא הצליחו להתמודד מולם. אבל הוא ממשיך לצעוד- לחיות, כבר אינו מוגן באותו שריון כבעבר. עכשיו רק – עבד של הגוף.

גם בתפזורת שירים הנקראת "המיטב", מחפשים את הטובים ביותר. ישי לוי זרק 37 שירים לאלבום כפול של סלט ושאר ירקות. אחד החסרונות באסופה מסוג זה, שאין בה לחלוטין חוט שידרה אומנותי. שיר מפה, שיר משם. תמהיל לא ממוקד שמתחלק שבלונית

ארבע שנים אחרי "את" ושנתיים אחרי "עוד יום" – עוד אלבום לישי לוי. אם ב"את" עמיר בניון הטביע חותם, בשני האלבומים האחרונים אין יוצר דומיננטי, גם לא מעבד יחיד שחתום על כל השירים. התמהיל: איזונים ביו בלדות האהבה ושירי קצב

לקראת סיום הגיעה מחרוזת להיטים עם "רקדי", "אחת ויחידה", גם "רעיה" ו"האחת שלי". שיאי ההופעה? התבוננתי בקהל. הוא נשאר תקוע. מה קורה כאן? מי התעייף, ישי לוי או הקהל? סיבת ההתכנסות: אלבום חדש, "עכשיו הוא חול", מהטובים ביותר שלו, שיצא

עוד שיר חתונה? ממש לא. זהו אחד משירי החתונה המצחיקים ששמעתי. תרצו פרודיה על יום הנישואין והימים שלאחריו. בז'אנר ה"מזרחי", ליל הכלולות נחשב לפסגת האושר, משאת נפש האוהבים. אלא מה: כשאתה נמצא בפסגה, אין לך לאן לעלות. ואכן: היום הזה

מאיר גולדברג כל כך מאוהב, שהוא שרבט את כל הקלישאות והסופרלטיבים הפשטניים האלו על אהבה, שנשמעים כשליפה מהשרוול? שיר על הבחירה/זכייה באהבה הגדולה אחרי ימים נטולי אהבה, ומרגע שנכנסה לחייו – הוארו ימיו האפורים. המוסיקה מובילה את ישי לוי למחוזות