כמה אפשר עוד הדודאים? הבן אסף וגם החבר לצמד, ישראל, עדיין ממשיכים להריץ את המותג. את אסף אמדורסקי וישראל גוריון שמעתי הרבה יותר פעמים מאשר את בני אמדורסקי וישראל גוריון מאז שהם יצאו לדרך בפעם הראשונה בצוותא באוקטובר 2009. הערב ביפו היה פרק המשך נוסף בהצדעה
האב הבן ורוח הדודאים ממשיכים לנשוב בגבם של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי. סדרה בהמשכים. אני יושב ממש בעת הקלדת שורות אלו מול מארז מפואר של הדודאים הישנים, ובא לי לחזור אליו. עם כל התחיה המחודשת של השירים – עדיין קיימים הדודאים
יש כאן הרבה שירים, שממשיכים להפעים. "אהבה בת 20" של ז'ק ברל ששר יוסי בנאי ב-1972, "סיפור של אהבה" (מישל פוגן) שמבצעים דני ליטני והבזאר הגדול מתוך המופע "הבזאר הגדול" (1978), "בדידות" (סרז' לאמה) ששר ב"כוכב נולד" הראל סקעת, וכאן
מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן נמשכים כבר חמש שנים. האלבום הוא קצה המסלול הראשון. על העטיפה רשום: "חלק א'". חשבון: ניפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אין בעיה. שירי אלתרמן יהיו רלוונטיים גם אז. מוסיקלית, ידידיה ממילא אינו תלוי ברוחות
המחזה נראה די הזוי הבן אסף ממלא את מקומו של האב בני, מרחק 15 שנה אחרי מותו. אסף אמדורסקי, מוסיקאי מודרני שמחובר לקלידים, לאלקטרוניקה, לרוק עכשווי, הצטרף לישראל גוריון לרפרטואר ישן, לא תמיד מיושן של 26 שירים שכבר הפכו למה שנקרא נכסי צאן כולל "ערב של שושנים", "תפוח
