אני תוהה אם זה שיר שמיצג דור, או רק את דוברו. איזה דיכאון! הבנאדם צריך לדרוך על שברים של זכוכית על מנת להרגיש משהו, אבל גם את זה הוא אינו מסוגל לעשות. לא זז גם כשהרוח דוחפת והקולות (שבראש? שבחוץ?)
גם אם לא נדבר פוליטיקה, השיר של "כלבי פבלוב" הוא נביחה על מצב שכנראה קשה להיוושע ממנו. בשורה תחתונה: המסר הוא למי שמתחזה ל"איכפתי" שממש לא איכפת לו, למי שנמצא כל הזמן על "מצב אוטומטי", למי שלוחץ ידיים אבל עוצם עיניים
האור שהדליקה אמא יצר התניה, שצריך להיגמל ממנה (כמו במקרה של כלבי פבלוב) אבל אולי אצל אמא לא היו סדקים שהוא חווה עכשיו. מה הסיפור של בני הדור הזה? אין מה לבשר בראש חוצות. "סוגדי הדמעות שעשויות שעווה", "מעצבי מציאות
חוזרים ל-1990, לאלבומה האולטימטיבי של "נקמת הטרקטור" . אבי בללי שר טראומת אהבה – על הניכור בינו ובינה. נעלמת לתוכה, זרות שמתפזרת, משחק של דמעות. הוא יעדיף לעוף למקום אחר. "משחק של דמעות" כבר טבוע בפס הקול של הרוק הישראלי. מרכיביו
