לא לבד

מאיה בוסקילה קמה בלילה לחפש את עצמה, כלומר למצוא איזה שביל בריחה, ואז היא קולטת ציפורים באוויר, ומבינה שהיא כמו אחת מהן, ויש סימנים של תקווה. (למה בדיוק?) בלשון פשוטה: מרחו לה שיר כדי לתת לעוד דרמה מוסיקלית להתפרץ ממנה,

האמונה אינה מתבססת על הוכחות שכליות. יכולת החשיבה שלנו מוגבלת, ולכן איננו יכולים לתפוס את "העצמות האלוקית". בכל המחשבות שלנו עליו אנחנו מתארים את אלהים באותן מידות שהוא מתגלה אלינו בהן. האדם לא עומד תמיד במצב קבוע. אדם מאמין שאינו

צריך מלחמה אכזרית כדי להימרח על טקסט שמערב אסון לאומי ושותפות גורל. שירים כאלה לא כותבים בימים רגילים. אבדון נורא מצד אחד וסולידריות ענקית מצד שני. אני יודע שבימים כאלה גם ביקורת צריכה "להתחשב", אבל עם כל ההבנה,  טקסט כזה

השומע את  "אתה לא לבד", צריך ככל הנראה להאמין לה. ספרתי 18 פעמים את המשפט הזה. אילו קראתי את השיר ללא מוסיקה – הייתי מתבאס. מה קרה לו? השיר אינו נכנס לסיפור. הוא נשאר ברמה של עידוד תחושתי למי שזקוק

פריחתה של ההשראה בימי קורונה. שירים צצים כמעט כמו פרחים באביב, בהבדל אחד – שהלבד המאיר הזה אינו מאיר פנים לאנשים ולמשפחות רבים. מבחינת לי בירן, האיר גם האיר. מהרע יצא לו פרח ולא מפלסטיק, מעט מתקתק, מעט בנאלי ("תעלה

"לא לבד" הפותח ו"מה את רוצה ממני" שלאחריו – כמעט באותו סולם. המנעד של בן ארי בשירים האלה – קורלציה בין מיתרי הלב למיתרי הקול. מתברר שהחיים זה לא רק תותים.  אם דרך אומנותית היא רצף שירים בעל סגנון קוהרנטי, שני

אני יותר מבולבל ממופתע. מתברר שהחיים זה לא רק תותים. זה חנן בן ארי? אם דרך אומנותית היא רצף שירים בעל סגנון קוהרנטי, השיר הזה הוא סטיה ממסלול הדרך הראשית כדי לרדת לשביל צדדי ולעשות חשבון נפש של מי אני