משינה בת 40
גילוי נאות: יש לי חולשה לא קלה ללהקת 40 השנים שחלפו מאז הוקמה, לא גמלו אותי. מי שבא לו לנטוש את הכתבה כבר בשלב הזה – אין בעיה. נטוש בעוד מועד. עכשיו, כשנשארנו, אני והמעריצים הותיקים עם הצעירים לבד,
גילוי נאות: יש לי חולשה לא קלה ללהקת 40 השנים שחלפו מאז הוקמה, לא גמלו אותי. מי שבא לו לנטוש את הכתבה כבר בשלב הזה – אין בעיה. נטוש בעוד מועד. עכשיו, כשנשארנו, אני והמעריצים הותיקים עם הצעירים לבד,
טל גורדון שכתבה את המילים של השיר, מספרת שמאז שהחלה לכתוב טקסטים, היא כתבה בלשון זכר=גבר. הסיבה? ההשפעות המוסיקליות שלה הגיעו מעולם של יוצרים גברים. מאחר שהשיר הזה נכתב מלכתחילה בשביל גבר, היא התענגה לכתוב את השיר שיוצא מפיו של
בפרפרזה על שיר מוכר: גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. הקולות, המנגינות, ההרמוניות מבהירים, כי "המרפסות" נמצאים שם, משוטטים בנבכי נשמותיהם, שרים על חיים כאוטיים על אובדן דרך, ספקות. איבוד אמונה. "מעיל גשם" מדבר על אדם שלא מרגיש דבר. היאוש מגיע
נשאר רק לרוץ. נשאר רק לברוח. אין מפלט. אבל המוסיקה. מה היינו עושים בלי מוסיקה. מה היינו עושים בלי נקמת הטרקטור. טוב שיש נקמת טרקטור אחת. טוב שיש בללי אחד. הרוק המקומי אינו יכול בלעדיהם כמו שהוא אנו יכול בלי
אחרי 14 שירים, אני מבין שמרסדס בנד אינה מעוניינת בזהות אחידה. ההרכב סובל מסכיזופרניה. הדברים אינם נאמרים דווקא בקונטקסט שלילי, כי בפיצול הזהויות הזה, של גל תורן (הכותב הראשי) ושות' נמצא קטעים טובים וטובים מאוד, לעיתים פשוטים, לעיתים מורכבים, למעשה קשת גוונים שנעה
טל פליישר מבקש לעצור הכול, יען כי איבד שליטה. מתפוצץ לרסיסים אבל גם "אופטימי בינתיים" איך? איך סוגרים על פער כזה? הטון וההבעה, גם הצליל המהודק של החבורה שמנגנת איתו אולי מסייעים בידיו לסגור. מוסיקה אחרי הכל היא משהו אופטימי.