אז זהו? אין כבר סיבה שהיא תתקשר? היא כבר איתו? אפשר לנשום? הצמד לניטיונס (לני בן בשט) ונובה קיוטה (נור תמיר) עולים על האוטוסטרדה עם טקסט מנג'ז, שלושת רבעי שיר נידנד לה שהוא פנוי בשבילה אפילו בדובאי (יעד בנלי), שהוא
לניטיונס הוא לני בן בשט. שלום מור הוא שלום מור. אני משאיר את כותרת השיר באנגלית. כנראה, זוהי מגמת הצמד להפיץ את השיר בעולם במשבצת מוסיקת עולם בעידן שפופ עממי ממחוזות הבלקן עושה חיל. יש, למשל, עדנה למוסיקה הצוענית, בעיקר
"אל תשאיר אותי תלוי / בצד הזה של הירח/ חולם צללים כהים / דרקונים מושתקים בקרוב", שר דוד שטרית. תנו לדימיון לרוץ במקומכם. טקסט בסגנון שירה אנגלית צרופה שאני מכיר מגדולי המשוררים של המאה הקודמת. אור מהבהב. שדים הורגים. מסלול
מדברים הרבה על חזרה לשורשים ועל מוסיקה מזרחית, אבל רוב מי שמדברים – אין להם מושג בשורשים. המוסיקה ה"מזרחית" הממוסחרת, זו שמכתירה מלכים חדשים ונצפית במיליוני צפיות, היא בדרך כלל פופ שכתוב ע"י יצרני קונפקציות מוזיקליות שעובדים לפי הזמנה. יערה
דוד שטרית שר על מחיר אובדנה של האהבה. האהובה עזבה אחרי לילה של דמעות. הוא נשאר לבד, עקשן וטיפש להודות שהיא צדקה. הדמעות שחונקות. אתה מנסה לא לבכות, מנסה לא לפגוש את עיניך במראה. תגיד לה שטעית, שאתה אוהב אותה,
השעון הגדול מראה שזמנם תם, אבל מהמערבולת המילולית בשיר, לא ברור לאן גילן שחף מוביל. הוא נותן לה "קצת זמן להיות מאושרת" משאיר לה "קצת אור", "קצת מתהפך ונשבר". הניסיון לכמת יחסים נותן טקסט מרופרף, שלא גרם לי להשתתף בצערו
שיר על הלא-מושגת, שאין לך מושג מי היא, ומדוע היא משחקת אותה על הבר לא ניתנת להשגה. נצא מנקודת הנחה, שהכותב התכוון לאחת מסוימת, שאולי אף מייצגת אבטיפוס של אישה, שכבר מכירה את כל המבטים המופנים אליה. השיר מתמקד יותר
שילה פרבר שרה בדידות-ניכור-זרות מול סביבתה. נשארת עם עצמה-מדברת-אל עצמה, חושבת על הבליינים בסרט ובבאר ש"יודעים שהם חיים". תעדיף להישאר עצמה (כלומר מחוץ לבאר על יושביו) נאמנות לעצמה עדיפה על הזיוף והשקר על פני כל הפחד שבהישארות במצב הזה.(ואולי בכלל
