את הסיפור שלה מספרת מאיה פסטרנק בטון מדוכדך. השיר הוא תאור ניסיון לשרוד בתוך שגרת חיים, מול סיטואציה שמפרה הימיומיות החוזרת על עצמה, הדורשת החלטה בעקבות ההודעה כי התפנה מקום במחלקה, וכי מחכים לה. אכן: עוד יום של אחיזה בשגרה
זרם מחשבותיה מוביל למסלול של חלום, סיפור, תחינה לאל. חלום של מקסם שווא, סיפור על יחסים (לילה במיטתו … לילה קשה), התחינה: בקשה להיחלץ ממסלול היסורים, להינצל מהמצב הקשה – "למד אותי לא לפחד יותר מכל מה שחסר…" הטון, המנגינה, העיבוד