מה חדש במוסיקה

"אני גאה להיות זמר מזרחי", קרא  אייל גולן שניות לפני ששם כתר על ראשה של עדן אבוטבול בגמר "אייל גולן קורא לך" בנוקיה. לא ידעתי אם לצחוק, לבכות או להאמין למשמע אוזני. גם המלך מקופח? מה, יכול להיות שגיספן שכנע את

כולם רוצים שירים פשוטים, שר שלמה גרוניך, ומתברר כי דניאל סלומון הגיע רק עכשיו לאותה מסקנה – "כולם רוצים לשמוח/ לרקוד בכל הכוח/ ורק לשיר את השיר הזה"… וגם "לחיות מהר ועל הקצה" אלא שהוא – "רוצה לרדת לקפוץ מהרכבת".

מגזין הלייף סטייל החדש לגייז, F/O/D חושף בגיליון הקיץ שלו, כי מיקיאגי, סולן להקת 'נוער שוליים' לשעבר, אשר התפרקה בתחילת שנות ה-90, מקליט שירים חדשים. מיקייאגי, שבחר בשנים האחרונות להתרחק מאור הזרקורים, מספר על השירים החדשים שהוא מקליט ועל הסיבות

ההשוואה לג'וי דיוויז'ן אולי מתבקשת, אבל אם אפשר לסכם כבר עכשיו – להקה טובה, אם כי לא מי יודע תירשם כאחת הלהקות המרגשות שהופיעו פה. רשמתי את תגובת הקהל. ראיתי את ההתלהבות שלו. אצלי משהו לא חלחל בהופעה הזו. אני

אתם רוצים להגיד לי שעומר אדם ממלא את קיסריה ודניאל דור לא?! איפה טעינו? איפה הוא טעה? זה בגלל שהוא "אשכנזי" ואדם "מזרחי"? תסבירו לבור ועם ארצות כמוני – למה דניאל לא ואדם כן. אילו אני נערה בת 14-15-16, בטוח

בקומוניקטים עוד מזכירים שפבלו רוזנברג היה פעם סולן סטלה מאריס. בלטינית – כוכב הים. הכוכב ההוא, המטאלי איננו, נשארה הלטינית. האם הוא מחובר ללטיני הקליל יותר מאשר לרוק הכבד? תקשיבו לשיר הזה, ויש לכם תשובה. לטיני + ים תיכוני. שיר

אני מרגישה כמו בריאליטי. משפט ראשון על הבמה אחרי 23 שנה בלי במה. אבל אסתר שמיר היא שהחליטה לחזור למציאות, לא ל"ריאליטי", מצב אמיתי (טבעי) חדש מאוד מבחינתה של עמידה על במה מול קהל, הרכב חמישה נגנים, קהל שחוזר אליה,

פתאום יעל לוי? מה פתאום? השאלה אינה אם אתם התגעגתם לקול המיוחד שלה, לדימוי "הנאיבית שכמותה", אלא אם היא עד כדי כך התגעגעה לחזור, שהיא החליטה לחדש את מרבית להיטיה הישנים? או שמא רצתה להזכיר ימים שהרדיו לא ירד משיריה?

דני ליטני היה בשוק. לא סיפרו לו, או שהוא לא שמע (אמיתי, עפ"י מצב שמיעתו), או שהוא לא רצה לדעת. או שזו הייתה באמת הפתעה סודית. ערב מיוחד לכבודו? מה שנה משנתיים? למה ואיך? מה עולל? מה קרה? מה רוצים

צחקתי יחד עם עמיר בניון. סוף סוף גם הוא יעשה כמה גרושים טובים מהסלולר, לא משום שהוא כתב שיר ב"מזרחית נפוצה", אלא מפני שהביא אותה בתרגיל נחמד – גרסתו למשפט הנפוץ-נדוש "אני אוהב אותך". את הרווחים יעשה לא משום שהוא

מארינה מגיעה לקברט. טובה גם בזה. בקברט יש אלמנט קליל של בידור, שאפשר לקחת למקומות שונים. מארינה בחרה לקחת את הלחוץ והכואב ביחסי בינו-בינה לקלילות המחויכת. את המלחמות שלה מולו, הופכת מארינה לניג'ז משועשע-עליז עם קמצוץ סרקזם. הקצב הזה, התיאטרליות, קריצת העין,

הרשימה הזו יכולה להיות אינסופית. כל מה שאתה עושה-אומר בוחר-נוטר-עוזר-סולח-בונה-זורע – בינך ובין אלוהים. במילים אחרות: אלוהים נתפס כשהשתקפות שלה ושל מעשיה – במצפונה הפנימי, ובשורה תחתונה – לא משנה איך תקרא למה שמשקף את האני שלך – אלוהים או

יוסי גיספן מקבל באלה הימים פרס פזמונאי-מחבר השנה מטעם אקו"ם. באחד ממדורי המוסיקה של האתרים הבולטים נכתב – האם אהוד מנור מתהפך בקברו. לצד גיספן יקבלו פרסי מפעל חיים – צביקה פיק, חוה אלברשטיין. פוליקר – מלחין השנה. אמיר דדון

בהערות בחוברת המצורפת לאלבום נכתב: "נהר זורם עם הבלוז, וגרג אולמן ממשיך לנווט לפיו". והנה דו"ח מסע. גרג אולמן, איש להקת האחים אולמן (The Allman Brothers Band), אגדת היכל התהילה של הרוק, מוציא אחרי 14 שנות בצורת אלבום בלוז בהפקת

סולמה. מנין צצו? המחשבה הראשונה היא על קומונות השאנטי המוסיקליות האלה. שבעה חברים תופסים ראש בתובנות של הרמוניה מושלמת ואידיאליזציה של החיים. סולמה אינה המודל הזה. מצד שני: איך שבעה איש תופסים ראש משותף, מגיעים ל"הרמוניה" כשכל אחד עולם אחר.

קולו הגבוה של ליבי שר מנגינת אהבה חורפית. יש כאן על רקע סוף הסתיו – עלים ש"עוזבים הכל", פרחים ש"סיימו לנבול", "ענן שומר מעל". מי אמר שהדור הצעיר של הכותבים חסר נשמה רומנטית? תגידו מוסיקה אמצע דרך מלודית שמרנית כולל