קסמן של המילים, שרוחות המוסיקה משיבות אותן מן העבר. ריח ים ורוח סתיו מתערבבים. נתן אלתרמן כתב על רגעים של התבשמות לאחר הגשם. ניחוח דק עומד באוויר, ריחות תפוח ומטר, והכל נראה פתע כל כך יפה בתל-אביב, עד שמשהו לוחץ לך
המוסיקה הישראלית חיה על התרפקויות והצדעות. את 40 שנות גזוז ימשיכו לחגוג כל השנה, והפעם בפסטיבל ראשון לציון בסוכות (14.10) מה חבל שברשימת המשתתפים לא הופיע שמו של זמר הלהקה – גידי גוב. לעומת זאת מזי כהן הגיעה. דני סנדרסון וההרכב
מה עושה לכם סוף אוגוסט? בלגנים של סוף החופש הגדול? געגועים למשהו טוב? מבחינת מזג האוויר – אין שינוי ואין בשורות. הקיץ בעיצומו. מזי כהן חשה בכל זאת משהו לקראת. משהו שעומד להגיע. לכאורה, דברים שגרתיים: ביכורי רימונים, הקידוש על
צלילי האקורדיון בפתיחה מכניסים לסרט מתח בבימויו של שלום חנוך – "זום אאוט, זום אין, קצת אקשן קצת מין". הדרמה הקצבית מזכירה את "מחכים למשיח", אלא שהתוכחה החברתית של השיר ההוא: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", אינה קיימת באלבום החדש של
שלושים שנות אולארצ'יק בשעה וחצי של צהרי שישי בזאפה. יש מצב? תתפלאו. נכון שאין לו "דברים מסודרים" להגיד (בין השירים), אבל יש לו רשימת שירים יפה, ויש לו החן השובבי המוכר, שאומר, ש"דברים מסודרים" עלולים רק להזיק, ואין לקחת בחשבון
ניכנס למצבי רוחו של מאיר. שם מלא: מאיר בן מיכאל. הוא מנגן חשמלית חצי נפח GB10 וגיבסון אקוסטית. הבלדות, חלקן מקוריות, מוליכות אל עומק אמנות הג'אז שלו. הפריטה נפלאה. הטכניקה חשובה, האלתור התחושתי אף יותר. הפרייזינג. את Meir's Mood הוא
מנהרת הזמן – 1981. פרמיירה עם אבנר קנר, מזי כהן ויואל לרנר יוצאת לדרך קצרה מאוד. תחנה ראשונה, ואז יורדים ולא ממשיכים. אבל זו היתה תחנה משמעותית וציון דרך במוסיקה הישראלית, שבישרה חדשנות והתרעננות בשילוב של לחנים ועיבודים של אבנר קנר,
1979. אולפני טריטון בתל-אביב, דני סנדרסון רושם פרק מפואר בעשייה האמנותית שלו. "כוורת" מאחור, הרכב חדש יוצא לדרך הנעורים החדשה. צליל סקסופונים מלווה שיר געגועים, גיל 16 רומן ראשון שמוביל לרומן שני. תשע בכיכר יום שישי. המוציאים לפועל את הפרק
