מי אני

בניה ברבי בוחן את עצמו מול מצב אישי כאוטי של אהבה מתערערת שמחשיכה את עולמו.  מולו – מי שמנותקת ממה שעובר עליו "משקה את הכאב כמו פרחים שבגינה". היחסים עימה הפכו סוג של הימור ומובילים לשאלה – "מי אני?". זו

אין שלמות בחיים. במשאת הנפש שנקראת אהבה – מתגלים סדקים, וכשמדובר בנפש – רמת הפגיעות מגיעה עד משברים בלתי נמנעים. גם כך ימשיכו לחפש אותה כי היא מושא של תשוקה בלתי נלאית. סגיב כהן מעמת את עצמו מולה בכניעה גדולה:

קרן  פלס מתלהבת לשאול שאלות פילוסופיות שחוקות. מצד שני: לא אתעמת איתה אם היא תתעקש על כך ש"מי אני" היא שאלת מיליון הדולר. תוך כדי כך היא משחילה עוד שאלות טריוויאליות על מהות ושינויים בחיים. סוג של נסיון פלסף פופוליסטי לתפוס

אל יווני הוא לא יהיה. אבל כמו מלך – יהיה. והיא – מלכה. נו טוב, בואו נצנן. מלכותו – מלכות עניים, לא ארמון, דירה עם כלב, הכי שכיח, ערך עצמי נמוך, שום תואר, כי החייים בית ספר (די עם הקלישאה הזו), אבל

אני מאמין לניסיון של דורון רפאלי לשרבב לשיר אמירה העוסקת במשבר זהות שבין הורים ובנים (כפי שמבהירה ההודעה לעיתונות) , אבל היופי של הקטע הוא בעיקרו אינסטרומנטלי,  פיוז'ן שמתחיל בקצב פאנקי ונמשך במנגינה בעלת ניחוח מקומי, צליל גיטרות אוריינטלי יפהפה