נוסטלגיקן חסר תקנה כמוני מתגעגע לקולנוע דן כמו גם לפינגווין של שנות השמונים. מינימל קומפקט דואגת לפעמים להjזיר לשם בהופעות קאמבאק. אני אפילו מוכן גם להתאהב מחדש ב"סיאם" עם הדר גולדמן בשולץ האיום של כרומוזום ו"היחידה לטיפול נמרץ" לעשות צדק
מינימל לנצח. חוזה לכל החיים עם הקהל המקומי. 39 שנה אחרי שבאה לאוויר העולם, מינימל קומפקט רושמת שיאי הצלחה חדשים. זו כבר פופולריות שמתגלגלת מדור לדור. במוסיקה שלה, מינימל קומפקט היא מהלהקות הפחות ישראליות, שיצאו מישראל לרעות בשדות הרוק. בתחילת השמונים למוסיקה
"אנחנו חייבים להכיר זה את זה. זוהי כל מהות האנתרופולגיה". חברי מינימל קומפקט עושים את זה מדי כמה שנים, כשהאמרגן מצליח לאסוף את כוללם בתזמון נוח. המותג נדמה לי חזק מכל חלקיו, למרות שהחלקים חזקים מאוד כל אחד בפני עצמו.
יום ההולדת השישים של מקס פרנקן היה רק תירוץ לאיחוד הזמני. מינימל קומפקט עולה מן האוב מהסיבה הנורא פשוטה: יש ביקוש אדיר ללהקה בישראל של 2012 ממש כמו ב- 2008. כתבתי אז בביקורת על ההפעה בבארבי, כמה מדהים: "אפשר כבר עכשיו
