באוקטובר 2009 שמעתי את הביצוע הזה של קרני פוסטל בערב שנקרא "בנות חוה", הצדעה של זמרות לחוה אלברשטיין, שנערך במסגרת פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה בצוותא ת"א. עכשיו השיר יוצא במסגרת "שרות חוה אלברשטיין", פרויקט עבודה עברית, המתבסס על המופע החד
"כלניות" מזוהה כל כך עם שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי, שקשה היה להאמין שזמרת כלשהי תאתגר את עצמה בקאבר לשיר. זה קרה: ירדנה ארזי לקחה על עצמה את המשימה במסגרת "עבודה עברית" – מחווה לשישים שנות ימירה מקורית". השיר הוא
זה אחד השירים היותר מזוהים עם המלכה, שושנה דמארי. שדן אלמגור כתב ומשה וילנסקי הלחין. שיר אהבה טראגי של אישה לאהובה שבוחר שוב ושוב בים על פניה. היא שרה אותו לראשונה ביום העצמאות העשירי של ישראל, ב־1958, בחגיגות בחיפה. דמארי ייצגה
ב-7 בספטמבר 1977, והיא בת 36, נפלה המשוררת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס מחלון ביתה שבקומה השישית אל מותה. תרצה אתר איננה, אבל לא הכל נגמר. שיריה חיים. גלי צה"ל והמון הפקות הפיקו לפני כ-7
קסמן של המילים, שרוחות המוסיקה משיבות אותן מן העבר. ריח ים ורוח סתיו מתערבבים. נתן אלתרמן כתב על רגעים של התבשמות לאחר הגשם. ניחוח דק עומד באוויר, ריחות תפוח ומטר, והכל נראה פתע כל כך יפה בתל-אביב, עד שמשהו לוחץ לך
לקראת קבלת פרס ישראל, ממשיך אביהו מדינה לדבר על אפליה תרבותית של המוסיקה שהוא יצר ויוצר. בראיון לערוץ 13, הוא תמה מדוע הוא ממשיך להיות מסווג כ"מוסיקה מזרחית" ולא ישראלית? אם המוסיקה שלי היא "מזרחית" – זה אומר שה"מערבית" היא
ואני כבר מתגעגע לשושנה דמארי. סתם, סתם, סתם. אבל באמת, למה אני צריך "כלניות" בבוסה נובה? מה חסרים שירים לקאברים בסגנון הזה. דווקא "כלניות" המיתולוגי? התשובה יכולה להיות נורא פשוטה: עכשיו קרב הקיץ, שלושים מעלות בצל. תנו לי משהו צונן.
לחזור ל"שיר ליל שבת" של יהודה עמיחי ומשה וילנסקי. המילים מתכתבות עם החדשות המגיעות מאוקראינה. מהמולת ההפגזות דרך הכבישים והנסיעה שמתארכת ומובילה אל תהום החרדה והיאוש. 2022 והעולם נותר רע מיסודו. אין כל חדש תחת השמש. רגע היית שלו שאנן,
מה למלחין פולני ולזמרת תימניה? את השאלה הזו שמע משה וילנסקי, שלחניו מפארים את הרפרטואר של שושנה דמארי, עשרות פעמים. ("תקשיבו ל"מרים בת ניסים". נו, באמת, איך מלחין יליד ורשא כותב לחן כול כך לא פולני?) התשובה שלו הייתה משהו
סמוך לערב יום העצמאות תש"ל (1970) הלך לעולמו המשורר נתן אלתרמן. במוצאי החג נערך כבכל שנה פסטיבל הזמר והפזמון ובין המשתתפים בו השיר "פתאום עכשיו פתאום היום" שכתבו תרצה אתר ויעקב הולנדר (ביצוע: שלמה ארצי). תרצה אתר לא הגיעה למופע עקב
משה וילנסקי, חתן פרס ישראל (1983) שנולד בורשה ב-1910, השאיר עשרות שירים שהקלישאה "נכס צאן ברזל" של הזמר העברי אינה גדולה עליהם. הוא הזין את הזמר המקומי בלהיטים שרובם ככולם שייכים לנוף התרבותי-חברתי המקומי ולזיכרון הקולקטויווי, ושירים שהם תערובת ואולי
סיבת הקאבר : זכייתה של עפרה חזה בתואר זמרת השבעים של ישראל וגם – פרויקט משותף של כאן גימל וחברת "הליקון מיוזיק" במסגרתו ייצא אלבום חדש ובו ביצועים של מיטב אמני ישראל ללהיטיה הגדולים של חזה. השיר, שחזה הקליטה לאלבומה "שירי מולדת ב'" שיצא בשנת
הרועה הקטנה מן הגיא עוברת ל-2016. באוסף המחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה הכל אפשרי. מעניין מה הייתה המלכה חושבת על גרסת אתי ביטון לקלאסיקה שלה? התתהפך בקברה? שיר הרועים המלבב מובל את הרחבות במקצבי טראנס בעיבוד אלקטרו דאנס. אין
חודשים ספורים לפני מותה בגיל 82, חזרה אל הבמות, כשהצטרפה לפרויקט של עידן רייכל בשני שירים, אשר פתחו וסגרו את אלבומו השני 'ממעמקים' משנת 2005. בשירים אלה יצרו רייכל ודמארי תרכובת מיוחדת במינה בין הזמר העברי הקלאסי, שדמארי כה מזוהה עמו,
את "בלדה לאישה" כתבה תרצה אתר להצגה "ארבע נשים" מאת פאם ג'יימס, שהועלתה ב"הבימה". בטיוטה שהתגלתה, היא קראה לשיר "פרחי אוקטובר". בגרסה הזו כתבה תרצה אתר "אפילו ענני השמש אינם משתלטים על הצבעים האלה, האינסוף, אפילו משבי הרוח אינם משתלטים על
שיר הנושא מ"סוף עידן התמימות" של הבימאית וידי בילו, מחזיר אותי אל זיכרון מעידן התמימות שלי, כששמעתי ברדיו "פילקו" של בבית הורי בקרית שלום את אסתר עופרים שרה "סתיו". עופרים ייצגה את ישראל עם השיר הזה בפסטיבל סופוט בפולין (1962)
גדליה רבע עוף צדק: למה לו לסחוב שקים כאן, כשהעולם הגדול קורץ לו מעבר לים. "פניי רצים למרחקים/ אני רוצה הימה/ כי העולם גדול גדול/ אפשר לראות בו הכל". בשביל גדליה ארץ ישראל אינה הכל. אמריקה נמצאת "פה משמאל" "ומימין
