זמרי ישראל מתכנסים לקראת אירועי הזיכרון לשיר תובנות ברגשות הומים. "זיכרון בסלון" הוא אחד השירים בפרויקט שירי שואה – "פסקול שלישי" הכולל 14 שירים השיר הפונה גם לבני הדורות הבאים, שלא ישמעו את העדויות מהניצולים עצמם. בשיר אומרת מי שחוותה
תוגת שירתה עשתה את עורי חידודין. רבקה זהר שרה את תחושת הלעתיד לבוא, שאחרי לכתנו. השיר מנוסח לא מדויק: "אם נלך" מצב של ברירת מחדל, כשברור, שאין קיים כאן תנאי, והניסוח צריך להיות – "כשנלך". מחשבות על המוות עוברות בראש של
אם היינו חכמים לפני עשרים ושלושים שנה לראות את העתיד… רבקה זוהר מנסה לתרגם אמוציונאלית שאלון של אם היינו. שאלות/ תהיות של בְּדִיעֲבַד הן שאלות סרק, שאינן אומרות דבר, פרט לניסיון סקרנותי לחטט בעבר, להצטער, להתחרט. אפילו לזעוק על החמצות.
המוסיקה והקול של עמיר בניון העלו את השיר לנתיב המרכזי של הרדיו הידידותי, אלא שהרגשתי שאני מתקדם עם המנגינה, אבל נשאר עם המילים מאחור, ושמשמעותן אינה מתבהרת בהאזנה ישירה. פרשתי את השיר לנגד עיני, וקיבלתי בליל המטאפורות שמתמקד בעבר ובישן,
מה עושים כשבידי המאזין לשיר אין מידע חוץ שירי חיוני על משמעותו? המילים עפות באוויר ונשארות תלושות, לא נאחזות בדבר, שבהן רצו להיאחז. יש כאן ללא ספק בעיה. כותב שורות אלו שקיבל גם את המידע (החוץ שירי), ניצל את יתרונו
נועה קירל שרה את השיר במסגרת פרויקט "שם עולם 2019" בניהולו האומנותי של אביב גפן. השיר נכתב על סיפורו הנורא של הילד מארק פוגלגרן, שנלקח מגטו לודג' למחנה ההשמדה חלמנו בספטמבר 1942, ונרצח שם בגיל 10. אמא שלו בלומה, כתבה
שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע
עמיר בניון לקח על עצמו תפקיד לשיר בגוף ראשון ניצול שואה, כזה שעדיין חי כאן להעיד ולספר, אבל בפועל – "נותרתי חי גם כשהייתי מת". בניון מנסה להכיל משהו ממה שעבר על הניצול, כמו גם את תחושתו שלו כמזדהה. כותב
