נתחיל מהשורה האחרונה – "הלוואי ואני טועה" שר נועם בנאי בסיומו של שיר אכזבה מאהבה חסרת אופק. פואטית היא (השורה) אינה שייכת לשיר הזה. היא פרוזאית, כמו מנותקת מהקונטקסט השירי. קוטעת אותו בסיומו. חבל, כי השיר כתוב ממש בסדר, ושורה
גם אני הרמתי גבה, כשנועם גבאי, הבן של מאיר גבאי ז"ל התייצב לאודישנים בהכוכב הבא. המחשבה הפשוטה חלפה: זו אינה המסגרת עבור זמר-יוצר שכבר עשה כברת דרך משמעותית ונחשף במוסיקה הישראלית. הוא אינו זקוק ל"הכוכב הבא" א. מפני שדרכו אינה
נועם בנאי בהכוכב הבא? בואו נוריד גבה. שמתם לב שההשתפות שלו היתה "מכובדת", בל שטיקים ובלי טריקים. גם המנחים ירדו מאוריינטציית השעשועים והמתיחות. הילת האב מאיר בנאי ז"ל היתה מעל ראשו – ובצדק. זו היתה אפיזודה שונה בתוכנית. א. משום
למה הוא צריך להסביר לה שאהבה זה לא הכל? כי הוא יותר "פסיכולוג" ממנה? האם הוא יותר "חכם" ממנה כדי להבהיר מהי מערכת יחסים בוגרת? שאהבה זה לא מספיק, שיש לה זמן תפוגה, ואין דבר כזה מושלם? בשירים המולחנים זמרים
"אם לומר אמת" שר נועם בנאי – אני לא יודע כלום. לא טוב לי, מבולבל, לא משוחרר, לחוץ – אז הגיע הזמן לשחרר, להשתחרר, להרפות. לתת לעצמי לזרום ללא כיוון. זו התובנה. הסינגר-סונגריייטר שחי במצוקה, מתנחם באישה ומוותר על שליטה. משוררי
היתה תקופה, שפתחתי מדורון של גברים שרים בוכים בלילה ע"ש להיטו של אבנר גדסי. שירים רבים בז'אנר המזרחי הגיעו מנפשות מעונות שנזנחו על ידי העזר שכנגד. נועם בנאי לא שייך לז'אנר הזה, הגם שמצוקתו – טיפוסית לגברים שאינם מצליחים לתקשר
חייו של צעיר בישראל נמצאים על מסלול שבין הנופים המקומיים המחוברים למלחמות וצבע אדום ובין המולת ארצות המזרח, בין ריחות אבק שריפה לריח הגשם אחרי המונסון בהודו. "טיול אחרי הצבא" – שלוש מילים הכי נדושות במציאות המקומית, ועם זאת אומרות כמעט
נועם בנאי מתערטל בשיר נוגה על חיים ומוות. שר על מה שנשאר בסוף – ריח יום שישי, מרפסת נושמת, ארגז אחד, רסיסי חלום שבור, עץ נבול ליד אגם קטן. את התובנות לגבי סופנו הוא בחר לשיר בליווי מינימליסטי, בעיבוד שחושף
מה יבוא בקרוב? – חידה. המילה "זה" בעצם אינה אומרת כלום. האם ה"זה" הוא טוב או רע, שעליה לברוח ממנו? אם התכוון לעידוד וצפייה לטוב – למה עליה לברוח, ואם ה"זה" כבר כאן – מה עליה לעשות עכשיו? ולמה מתכוון
נועם בנאי מנסה לבחון מישהי מזוויות שונות. מה שאומרים עליה – "תל אביבית", "ריקה מתוכן" על בסיס סטיגמות והכללות היוצרות דימוי ריקני ושטחי. מצד שני: מה שהוא יודע עליה מהיכרות – "את לא יודעת להפסיק לשקר". השקר שלה יכול להתפרש
המחשבה הזו עברה לא פעם למי שעצר פעם מול נופים עוצרי נשימה. ההתבוננות מולידה מחשבה: מה אנחנו מול מופלאות/עוצמות הבריאה. נועם בנאי שר את התפעמותו בגוף שני – "אתה רואה" כאילו כדי לשתף עוד מישהו בחוויה. זו יכולה להיות גם
