ניב דמירל

ציפור פצועה ביערות של בניינים (ובהמשך -"נסיבות ועניינים" – חרוז רע) , נטרף איתה כל ערב, הטבע שלא חיבק אותה מספיק (כלומר?) . הרצון להיזרק איתה בחול. הכותב ניסה להיות משורר, אבל השיר הפך ערבוביה של דימויים סביב הציפור שמחפשת

הדובר בשיר סובל מפרנויה, חרדה ומעיוות בראיית המציאות, לא רואה דברים בעיניים אובייקטיביות בריאות, אלא ממצב נפשי הגורם לו לחוש כאילו הוא נמצא ברדיפה ובסכנה מתמדת, וכי כל האנשים המקיפים אותו הם חורשי רעתו.  מצד שני מתנחם בכך שיש "מקום

הבת של המפורסם, כבר אפשר לגלות, היא ים גרוניך, בתו של שלמה גרוניך. ים נתנה את ידה לפרויקט של שיקום תדמיתו של אביה, שעולמו כאמן מופיע חרב עליו לאחר  הסערה שהתעוררה בעקבות דבריו הגזעניים בהופעה בפסטיבל עין גב, והגילוי של

הוי, כמה מסכן הגברבר מולה. הוא בסך הכל "ילד טוב", אז איך פתאם משהו נסגר אצלה? לא זוכרת אותו ואותה על החוף? הוא תמה. איך השאירה אותו בדירה ריקה רעב? שניב דמירל יסביר למאזין מהו "ילד טוב". כזה שנשאר אשכרה

ניב דמירל הוא מסוג הזמרים, שגם כשהעולם יתהפך, הוא ימשיך לשיר לב שבור על מישהי שמשגעת לו את הראש. מדור הגברים בוכים בלילה לא ניזוק בעקבות הקורונה. להיפך: הוא נמצא בפריחה מחודשת. הבנאדם לא נרדם "בתוך הלילה" (אמצע?) כי שכח

ניב דמירל מפעיל מנעד קולי שמגיע עד פלצט כדי לשדר רגש שנוגע ברגשנות שיא. מה הבעיה איתה? יכול להיות שהיא מתנשאת עליו ("הולכת ללמוד רפואה"), לא בראש אחד איתו, לא מתמסרת לשיריו ("המילים שלי לא לך"), אבל בכל זאת מבלה

בז'אנר הפופ הים תיכוני (לאו דווקא  "מוסיקה מזרחית") חוזר נושא אחד: האהבה ושברונה. הבנאדם הרוס מאהבה. בוכה את נשמתו. הקורבניות של הגבר בשירים האלה משוכפלת עד לעייפה, כאילו אין נושאים אחרים בעולם פרט לגבר הננטש שיש לרחם עליו. בשפת הקלישאה

גם ניב דמירל ברשימת הזמרים הבוכים על על אהבותיהם הנכזבות, מבכים את געגועיהם. מה עשית לי, מה את עושה לי  היא לשון פרוזאית כמו מקונן  "אני מסכן תרחמי עלי", מצד שני השורה – "את נעלמת לי/ ולא שכחתי את המנגינה" היא

הוא מכר את הטנדר שלו בשביל "לסגור להם חדר". הו, כמה רומנטי. רומנטי לא יכול להיות שמח. כשנמרחים על שיר אהבה, מומלץ טון נוגה. לניב דמירל יש קול נוגה יפה. הוא בנוי ל"אני אוהב להקשיב לך כשת שיכורה" (ואללה, נשמע

הוא לא ממש אוהב את הנסיעה איתה למסיבה.  החיים במחיצתה – צרות, יש ביניהם שריפות שקשה לכבות. פתרון? – "אל תפסיקי לרקוד, אני רוצה עוד". זהו. כשהיא רוקדת, הלב "מתפוצץ מתוך החזה" וגם "בתוך ים של דאגות אם לא היה

בחו"ל היו עושים מניב דמירל סופרסטאר. הזמר המלו-מלנכולי, הרגיש והרגשן, ששר את כאבי אהבותיו, פחדיו, לבטיו  ותסכוליו בטונים משכנעים ובמנגינות קליטות. בעברית – זמרים מעטים מצליחים לעלות על נתיב המיינסטרים הזה. מצוקת הרומנטיקן התורן. המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי

מצוקת הרומנטיקן התורן. העולם רע, האנשים משונים. קחי אותי איתך. אני אפילו אביא גיטרה. ניב דמירל  מנסה לשחק אותה המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי לשבוע"), משרבט מטפורות סתמיות כמו "היום נכבה לי כמו סיגריה על המדרכה". מה קרה? סתם ככה,

גשר מעריב כבר איננו. הבעיה של הצעיר שתועה בדרכי החיים – נשארה. מה יהיה כשיהיה גדול? ההתלבטות הזו נדושה, אבל ממשיכה להיות צרת רבים, נחלת המוני אנשים צעירים שממשיכים במסע ההתלבטות מתוך חוסר יכולת להגשים משהו. לא שהם מחפשים גדולות