מרגי Happy Now
אל תאשימו את מרגי בגניבה מ – Caruso של הזמר האיטלקי לוצ'יו דאלה. זה נעשה במודע, ואף לא מסתירים זאת. יש קרדיטים גם ליוצר המקורי. השאלה היותר מעניינת: מה מוביל את אליל הנעורים למסלול כל כך מיינסטרימי שקוף? גם טקסט
אל תאשימו את מרגי בגניבה מ – Caruso של הזמר האיטלקי לוצ'יו דאלה. זה נעשה במודע, ואף לא מסתירים זאת. יש קרדיטים גם ליוצר המקורי. השאלה היותר מעניינת: מה מוביל את אליל הנעורים למסלול כל כך מיינסטרימי שקוף? גם טקסט
הסלסול בשירתה של נרקיס מקרב אותה למסורת נוסחי השירה התימנית. הוא משמש קישוט יפה שמעורר שמחה משיבת נפש, אבל אינו מתחבר לסיפור של השיר, שהוא במידה מסוימת דרמטי. נרקיס מגלה טפח ומכסה טפחיים במיוחד למאזין שאינו מיודע במידע חוץ טקסטואלי.
תפיסת ה״כאן ועכשיו״, או תפיסת היום, אומרת שיש לנו רק הרגע הזה, ושאנחנו אמורים לפעול כרגע בצורה הטובה ביותר, בלי להתעסק יותר מידי בעבר או בעתיד. זוהי תפיסה שבה אתה לא חותר למקום אחר, אלא להפך, אתה נמצא כאן. העניין
לא רק הזמרים הים תיכוניים מתקרבנים מול נשותיהם האכזריות. גם הראפרים המתוסכלים נותנים דרור לשבר ליבם, כשמדובר בנשות שטן שעושות להם את המוות. דן ברטוב יותר מכועס מאשר בוכה. יש לו בטן מלאה על מי שהוא מכנה "מלכודת". אצלו זה
משהו קורה עם נועה קירל בדרך לריקוד. לא ברור (גם לה) מה יחסיה עם הגבר שמנגד, אבל היא אוהבת את הריגוש. I know you know/ That I'm loving the thrill, שרה קירל, ותרשו לי לנחש כי היא הטקסט הודבק לה.
המידע החוץ שירי (*) לא נמצא בידי המאזין. תן לרגש לנווט את המילים, ואין כמו שירי מימון לקחת את הלחן הנוגה של ניצן קייקוב כדי לפוך את השיר לוידוי מלודרמטי. מה שהוא הבטיח. אכן: כל הקלשאות. בית ומשפחה ושלושה ילדים,
סהר חגי מביא סלנג עכשווי לשיר. משהו כמו "יאללה תזרום, בן אדם" לאן בדיוק לזרום? תזרום, מה-חשוב-לאן. ממש אין בשיר הצעה מסוימת. אפליקציה, הודו, ריאליטי, ללמוד תורה, להיט היסטרי. לתת גז על הכביש. כל מיני דברים שזורקים לסל הצעות סתמי ונדוש. מה רוצה
מארינה מקסימיליאן עדיין גרה כאן? לפי הקליפ היא לא צריכה להיות כאן. מראה עיניים: לא בדיוק מייד אין יזראל, אבל הראשים המדברים – מקומיים. אחרי הכל, אני מבקר מוסיקה מהפרובינציה. התרגלתי לרמה מסוימת. מארינה מקסימיליאן חושבת חמשת אלפים קילומטר מעבר
"המנון" כי זה מתחרז עם "מליון"? בבית החרושת ליצור להיטים – אין בעיה לשחק עם מילים. מילים זה לא הסיפור. מילים – חומר גלם להריץ את הלהיט. עקבתי אחרי חן אהרוני ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". מתחרה סדרתי. רוצה מאוד להצליח. הוא
מהו העתיד של דור ה – Y? – על הפנים לפי סהר חגי. הוא טרח וערך רשימה אקראית של חבר'ה שמייצגים את הדור, מיני בעיות בהקשרים סתמיים, שיש בהם יותר סיפור אופי מאשר ניתוח עומק של מאפייני הדור הזה. "לעוז
המסקנה שסהר חגי מגיע אליה: תודה על כך שאתה חי, קיים, נושם ושורד. אל תבכה יותר. אולי זו הדרך. אין תרופה אחרת. חייה את השגרה, אל תוותר כי גם זה כבר לא משהו, שיש עליו ביטוח. המוסיקה הקלילה הולכת בכיוון הזה.
איך הגיעו האולטראס והקומה התשיעית להזדהות המשותפת עם הסיפור הזה? מה הראש שמחבר כל כך הרבה אנשים למי שנמצאת באיזשהו "מצב ביניים" – "פורשת מפרשים/ היא מחכה לרוח", ואינה נשברת. הטקסט אינו חף מקלישאות ("כל החיים עוברים מולה כמו סרט"),
מה קרה שם בליל חצי ירח שהם רצו חצי עירומים "נגד הזמן"? האם היה זה הלילה האחרון שלהם ביחד? השיר אינו נותן תשובה. הוא מתמקד בחוויה המשחררת של שעות אחדות עד פציעת השחר. הטקסט רווי מילות הרגש אינו קוהרנטי. הייתי
האווירה האפלולית שהסאונד מייצר, הטון המדוכדך חוברים להתבוננות של אדם על עצמו מבחוץ (גם אפשרות של מתבונן אחר שמתאר אותו בגוף שני), הנמצא בעין סערת רגשות. הסיטואציה: אי יכולת שלו לתקשר עם עצמו, ניסיון לדחות החלטות, שומע צעקות בשני קולות,
לא יודע איזה ציון היה נותן הפסיכולוג על הפסיכואנליזה הזו? הדובר מציין כי פגש את עצמו "שלם ומפורק", מת כדי להיוולד מחדש, והגיע בסופו של דבר למצב שהוא "שותק". מעניין אם עידן יניב יודע מה הוא רוצה מעצמו. מבחינה טקסטואלית,
אייל גולן של האתמול ושל העכשיו. עד כה כמעט שכח מי הוא, שילם מחיר יקר על הפחדים, מעכשיו – כבר יודע להתגונן מול הפחד, מצא דרך לאהוב, לא להסתיר פנים, גילה שלא חייבים להתנצל על אהבה. תן ללב לנצח את
אני מזהה טרנד מיינסטרים מלנכולי אצל זמרים, שמנסים לשכנע בדכדוכם, למרות שאין לי מושג מה בדיוק כואב להם. אצל חגי סהר זה משהו עם הפחד, עם אמא, עם חוסר חום גם בקיץ. צרות של מפונקים? הטון האפרורי של סהר העלה
איפה אנחנו תופסים את חן אהרוני? הוא כאן? באנגליה? גמר עם האקס פקטורים והניסיונות להיות סטאר בחו"ל? מסתפק בפרובינציה? התחלה חדשה? השיר הזה כנראה מסמן ניסיון לייצב קריירה מאז "כוכב נולד" של 2007. זה בסדר שאמנים מרגישים שהארץ קטנה עליהם,
אייל גולן קורא טוב את השוק. "ילד של אבא" של מוקי היה השיר המושמע ביותר בשנה שעבר ברדיו, אז גם הוא רוצה ילד של אבא משלו. קרא לו "כשתגדל", שום קשר לשיר האלמותי של פוליקר. האם קרא את הטקסט של
רק שלא ישכח אותה במכונית, כשמתרחשת השריפה. כוס מים לא תכבה. מכל מקום: מסוכן לנעול את כל הדלתות. ועוד הצעה: בשביל לקרוע את העיר, עדיף איזו מכונית גדולה. לא מכונית קטנה. לפחות שהפריכה תהיה במרצדס. בשביל הדאווין אתה לא יכול
אני חושב שהבחור בשיר יכול להסביר מה חסר לו, שלא כפי שהוא אומר בשיר – "משהו חסר – לא יכול להסביר לך", ובטח כשהמילים כתובות על דף, שהרי לא כל מה שהלב מרגיש אפשר להסביר/להביע בפה. מה שבטוח: הבעת הפה
על אלבום הבכורה של אביהו שבת כתבתי: לא להאמין שבחור צעיר שר כל כך הרבה סבל- אהבה, לב מתפרע, גופו מתפרק, איבוד בתוך עצמו. אני שומע את "תישארי", השיר הפותח את תקליטו השני, ואומר: אמנם התבגר בשנה וחצי, אבל צער
מאחורי הרגשנות הזו בטח מסתתר סיפור, אחרת – איך סהר חגי מגיע להשתפכות כזו. שיר ההצלה הגדול. הוא יציל אותה למרות שקריה – "מעיר של פנסים בלי מנורות", ישמור עליה מאנשים, הוא גם יציל אותה גם מעצמו – "מכל מה
מה בדיוק מביא את עידן בן נון לספר לנו על קרייריסטית עם כל הסלף דסטרקשן והקלישאות של סמים, אנורקסיה? אולי זוהי תופעה לאומית. הכוכב נולד הזה ושאר ריאלטיז שהפכו כל בת שכן ממול לכוכבת נואשת וכפייתית בפוטנציה. תרצו – כמעט
איזה מחיר היא בדיוק משלמת על הגעתה לעיר? שורטי שרה: "אם לשלם את המחיר אז לפחות שיהיה נעים". אבל מה המחיר? מבטים שננעצים על היותה במכנסים קצרצרים? הזיונים? חיוכים שמשקרים? צפיפות? סירחון שבאוויר? בנים בגופיות? מה הבעיה שלה? בטח שורטי יודעת
קיסריה יש לו כבר? נוקיה? תעדכנו אותי. לפי הלהיטים שמיצרים עבורו יצרני הפופ הקליל הקליט והשטוח, הוא מגיע לשם. לא בדקנו עדיין אם יש לאבי בן אבו העוצמות להחזיק שלושת אלפים וחמשת אלפים, אבל מתברר שהגיעו ימים, שאתה לא צריך
מה הקשר בין הטקסט והדרמה האישית של הראפר עידן בן-נון ל"שלחי לי תחתונים וגופיות" של עוזי פוקס? בן נון שר בהתרגשות על חייל קשה יום שמשרת את שירותו הצבאי ובגלל מצוקת פרנסה נאלץ לעבוד גם בעבודה רגילה – והכול תקוע בחייו,
הכי מיוחד בשיר הוא העיטור של חצוצרת המריאצ'י (עדי המאירי) במעבר. גם לצ'לו (בלזיצמן כמובן) יש כניסה יפה. האם צליל החצוצרה משתלב בקונטקסט המוסיקלי של השיר? לא. אבל יפה. מוזר שאני פותח בתזמור? הסיבה פשוטה: אין בשורות מהזמרת בשיר. אי
סהר חגי חורז משפטים קצרים מאוד, שיתאימו למוסיקה של ניצן קייקוב. עיון מקרוב אומר, תישען לאחור – אין כאן משהו שכדאי ממש להתעמק-להתאמץ, או שאולי לא ממש ירדתי לגאונותו של המשפט "אם את לא אוהבת/ אז את לא חושבת", ואני לתומי
האב הבן ורוח ההשראה. לאן זה מוביל? שיר באווירה קודרת, יחסים שמעליהם מתקדרים שמיים שחורים. אבל אצל שלומי, האב והבן, לא יכולה להיות מנהרה בלי אור בסופה. יש אמונה – הדברים יסתדרו מעצמם. לילות בלי שינה – נגמרו, ו… כשהיא איתו