שי המבר מדבר
האם מומלץ להשתמש במטאפורות רבות בכתיבה? כמו כל דבר טוב, גם מטאפורות צריכות להיות במידה. שי המבר משתמשת בהן בכמויות. מטפורה שהשימוש בה נעשה בכוח, נשחקת ומאבדת את כוחה. שי בחרה ב"מדבר" כמטפורה ראשית למצבי ההוויה המשתנים שלה (רוח, שדה
האם מומלץ להשתמש במטאפורות רבות בכתיבה? כמו כל דבר טוב, גם מטאפורות צריכות להיות במידה. שי המבר משתמשת בהן בכמויות. מטפורה שהשימוש בה נעשה בכוח, נשחקת ומאבדת את כוחה. שי בחרה ב"מדבר" כמטפורה ראשית למצבי ההוויה המשתנים שלה (רוח, שדה
תן למוסיקה להביע אותך. מילים על הנייר פחות מדייקות. אלדד ציטרין מנסה לחבר מנגינות למחשבותיו-תסכוליו. אלה שני שירים חדשים המאירים פרוזדורי מחשבה ותחושה. שיר על חלום שחלם כילד שמנסה לרוץ, אבל רץ באוויר מבלי יכולת להתקדם, והתחושה הזו שחוזרת גם
מיטב שרמן, תגלית גדולה של הכוכב הבא, שרה פוסט טראומת אהבה שהגיעה לסוף דרכה. התסכול, הבלבול, הדכדוך, הבדידות, איבוד הביטחון, הפחד להיפגע, להתאכזב. יש מצב לאהבה חדשה? שרמן משאירה את השאלה פתוחה וכואבת: "מה אם לא אוהב יותר שוב אף
שינגן לה כמו פעם, שתוכל לחוות עוד רגע כזה של נצח אפוף שתיקות וסודות ו"מלאכים של פעם". המרחקים שעליהם האהבה נמתחת אינסופיים. אחרי "פעם את לילה" זהו עוד שיר שבו שי המבר נחשפת כמלחינה שמתרגמת את תחושותיה בזיקה נפלאה בין
חיים בסיוט, אי ודאות, חרדות, ולא רואים לך את זה על הפנים. זה לא יעבור מהר. מחפשים איזשהו מפלט, אבל גם אותה הוא אינו מוצא. בינתיים ממשיכים לחיות. רן דנקר עולה על הכביש הראשי כדי לספר את הסיפור. המנגינה והעיבוד
אסי דיין השתעשע במילות אהבה. ניסה לבחון אהבה בין השכלי לרגשי. כל הדחוף, התירוץ הסופי והמסקנה עומדים מול משפט פשוט כמו ״אבל אני אוהבת אותך״. מירי מסיקה את אלון עדר אינם משתעשעים במילים. הדקויות לא אפשריות. הם לקחו את השיר
ניסיתי לעלות על מסלול המחשבות של שי המבר, ולא ממש הצלחתי. האם המחשבות כאן חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר בחיים ובאמנות. כדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה
והשאלה שנשאלת – אם הלב שלך כזה גדול – למה בכלל הלכת ממנה? פרט לכך – לפי השיר לא ממש היו זיקוקים ביניכם – "לא מצאתי חיבוק שייתן רגע שקט", אז איך זה שעכשיו אתה מוכן להפוך את העננים לפרחים
סערת בואו הנושבת בצליל סול-דיסקו מהשבעים. תישאר בד' אמותיה, בינה, בינו ובין הקיר. איש לא ראה, לא שמע. המוסיקה בעיני רוחה דווקא מאירה אותה (את הסערה) בחשיפת יתר מסעירה. הקונטרסט יפה. כל מה שמפעים בבואו מגיע לשיר. ריקי גל מצליחה
חייאתי? מה פתאום? נסרין קדרי התחילה עם זה, עכשיו' נדמה' זה שטפון. גם בעברית שומעים הרבה "חיים שלי". בהודעה לעיתונות מסבירה שי המבר (כוכבת ילדים לשעבר, מנסה לפרוץ דרך אחרי הכוכב הבא) , כי "חייאתי" הזכירה לה את סבתה שעלתה
יש המגדירים נוסטלגיה כזיכרונות עבר, אבל בלי הכאב, ובעצם – זיכרונות מהעבר שמעולם לא היה. מה מוביל אנשים לשקוע בעולם הזה, בזיכרונות בכלל? האם התרפקות על העבר פוגעת בקשר עם ההווה, או דווקא להיפך? דניאל סלומון שר בדכדוך מסוים ובפשטות
מה רצה בניה ברבי להגיד? בסופו של שיר נשארתי כמעט לוח חלק. נזכרתי בקרן השמש אחרת, זו ה"מאוחרת" של שלום חנוך. בלדה לירית שנכללה באלבום רוק שביטא את שיאי המעורבות הפוליטית והמחאתית במוסיקה הישראלית. חנוך שר על השקיעה שנמוגה ("אבדו
מה יספר לה? האם תבין מה הוא/ מי הוא. מתוך המורכבות הוא בא אליה. מביע אותה בעוצמת תחושות שמשדרות מנין הוא בא. אין מוצא אחד. סוחב איתו מטענים של פחד, עצב ושמחה. איש של קצוות. חלש-נרגש-חדש. מחליף מצבי הוויה וקיום.
זה נראה ונשמע יותר מגמה פופוליסטית מאשר ערכית: יוצרי שירים מתהדרים ב"פרויקטים". שמם מופיע לפני המבצעים, כ"סינגר סונגרייטרים", ובמילים פשוטות: היומרה הולכת לפניהם. ענקי היצירה במוסיקה המקומית לא דחפו את עצמם לפני הזמרים, כאשר מסרו להם שירים לביצוע. יש יוצאים
"בלילות עוד כותב לך שירים", מסיים הגבר המתוסכל והאבוד (או עייף) את מכתב הסף יאוש שלו לגברת שאיתו. לא היא הבעיה, אלא הוא עצמו. להיפך: היא החזיקה אותו חזק כשצלל לפינות חשוכות, כשקבר את האמת שלו. האם המליצה לו לקבל
משבר אישי הוא הזדמנות לבדוק את עצמך מחדש, גם לצמוח מתוכו. גדי פיינגולד גייס את עדן אלבר כדי לייצר עוצמה של יציאה ממשבר שלו ושל מי שאיתו בטונים מתחלפים של תוגה ותקווה. "אל תישברי/ עוד יצחק ביננו קול/ אלו ימים
נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) לוקח על עצמו את תפקיד החברה ששופכת את כל מה שיש לה להגיד עליו (האהוב לשעבר) ועל התקופה המחורבנת של אהבה כפוית טובה. את כל מה שיש לה להגיד – הוא אומר, כמו כדי להזדהות ולרדת
המחשבות שרצות אצלו בראש על יחסיהם. החשש שמשהו לא טוב קורה. האם האהבה תמשיך להתקיים? מה עובר לה בראש? הוא חושד שהיא חולמת על עזיבה, שתשבור את הלב. העיר היא מטפורה לקשיים שמצטברים בזוגיות, נערמים "קומה על קומה". הזוגיות עברה
מעולם לא הבנתי למה עושים כזה סיפור מחג האהבה. כמה אנו תוהים על קנקנה. האם פג תוקפה עם הזמן? האם אפשר לשמור עליה לאורך זמן? אלדד ציטרין ואמילי קרפל שרים את מבחן המודעות בזוגיות. "זה כבר כמה שנים אנחנו סתם
אמיר דדון מנסה לענות על השאלה: למה אני לא מרוצה ממה שיש לי בחיים? האם להיות מפורסם זה העניין? צועקים לך שאתה מלך, ואין ממלכה. אתה גיבור בלנצח מלחמה, אבל נופל בקרב מול עצמך. פסיכולוגיה בשתי אגורות: כאשר אנחנו נסחפים
מהו געגוע? כמיהה למה שמחוצה לנו – למקום או לאדם שנפרדים ממנו, אבל געגוע יכול להיות גם כלפי אדם, מקום או דבר שמעולם לא היה לנו, החסר הלא גשמי שקיים בנפש. אולי זה הגעגוע לעצמנו. בשיר ששרה יהודית רביץ –
גם אם בשיר אין מילה על מגיפה, בזמן הזה, בשנה האחרונה, כל אנקת ייאוש של אמיר דדון מתכתבת עם האפוקליפסה שרבים חווים. אתה חולה, מנותק, חולם על חו"ל, מרגיש ילד שרוצה את אמא ואבא. יהונתן גפן שרבט משהו על המצב.
ישנם יוצרים-מוסיקאים-זמרים, שנוכחותם קיימת גם אם אינם מפרסמים דברים חדשים במשך תקופה ארוכה. הנוכחות הזו היא שהופכת למעין נפקדות, כאשר לא שומעים מהם זמן רב. יהודית רביץ לא הסבירה מדוע לקחה "חופשה" משך כארבע שנים מיצירה ומהופעות. יכולות להיות סיבות
בקליפ השיר מתנגן, אבל אמיר דדון אינו שר. נותן לפנים לדבר. ההבעה משמשת רקע לצלילים. הפניה לאבא היא ניסיון לחבור לעצמו, למעשה – למלא את החסר. הקליפ עושה את זה במידת מה. נוגע גם במה שרואים מבחוץ. החסר מקרב, מייצר
הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול
מה איחד את נרקיס ומירי מסיקה לשיר שיר געגוע למשה? "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים …ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד, י-יב) תזכורת: משה רבנו
11 שנה עברו מאז שכתבתי על הגרסה הראשונה לשיר של אמיר דדון. מה עשו 11 שנה לדדון? – יחי ההבדל הקטן. מדובר בסינגל ראשון שדדון הוציא מאלבום בכורה. הגרסה החדשה היא שילוב בין ההווה והעבר הן בעיבוד השיר והן בקליפ
הלהקה ירדה מהבמה. דודו טסה התיישב כדי לסיים עם "אני גיטרה" של נעמי שמר “אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות”. צמרמורות. זו היתה רוח של השראה גדולה, כאילו הוא כתב את השיר ושר על עצמו. הקהל בבארבי הדחוס רצה עוד. 24
הראש נעלם לרגע אחד מהיר. הסיטואציה סעורה. החוויה מסעירה. הוא רוצה אותה. אם תבוא היא הלילה. נקרא לזה תשוקה אורבנית. החוויה היא ניסיון לפענח את עצמו במגע עם אישה. ההבעה של דודו טסה רחוקה מלהיות מאושרת. היא כואבת. דואבת. המוסיקה
ההפתעה: שיר שלא נחצ'ה כתב את לחנו, אלא רק את מילותיו. את השיר הלחין אפי נצר, בן גילו, וכך ארע הבלתי ייאמן: שני מלחינים מובהקים של הזמר הישראלי הקלאסי משתפים פעולה בשיר אחד. נחום היימן ז"ל כתב על יום מותו. כרך