החלום להיות אחר, לבלוט מחוץ להמון, להיות אחד מהאנשים "הנכונים". מי הם "האנשים הנכונים"? המפורסמים? סלבס? למה התכוון המשורר? אם הדובר התכוון לפשוטו כמשמעו – אפשר לשאול – האם זה לא מעייף לנסות כל הזמן להיות מישהו אחר? להיות אחד
חזרתי לגרסת מקור המצוינת של שרית חדד, בלעדית ויחידה, ואז הגיעה הפרשנות של נמרוד לב – כפי שביצע בטקס המרכזי בכנסת ישראל לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וקיבלתי פרשנות אחרת של דקויות המעניקות לשיר עומק חדש. כשהלב בוכה אפשר להתייפח
לפי קומוניקט היח"צ מדובר בסינגל מתוך אלבומו "המדובר" של נמרוד לב. על מה בדיוק מדברים? מה רמת הציפיות? אחרי ששמעתי את הסינגל, אני ממליץ להמתין, ובינתיים להוריד הרף. נמרוד לב מהגג משהו על חוסר יכולת להתמודד עם הזמן, אבל לא
המילים כשלעצמן אינן משדרות את התחושה. על הנייר – טקסט רזה. "כשזה ער בי", שר ברק ויס, ומעלה את השאלה מה זה ה"זה" שבוער בו? ומה בדיוק "כתוב בספרים". אני לא מצליח להפליג עם ברק ויס במסלול דמיונו. ה"ורוד" שלו
זו כבר אינה תופעה נדירה – פרויקטים של יוצרים-מפיקים מקומיים, שמוצאים דרכם אל הזרם המרכזי של הפופ באמצעות מבצעים שונים ההולמים את האוריינטציה המוסיקלית שלהם. עידן רייכל התווה דרך קוסמופוליטית נפלאה בפרויקט שלו. עופר מאירי יצר סגנון פופ אלטרנטיבי ייחודי – במטרופולין.
נמרוד לב זורק עוגייה למפלצת שמתחת למיטה, כדי שתישאר שם. זו המפלצת שמאיימת להשתלט על היכולת שלך להיפתח לאהבה ולקיימה לאורך זמן. קצב הרוק של "זורק לה עוגייה" מניע את הנרטיב של השיר. מעניין שאת "התובנה הגברית" הזו כתבה מי
תנו לי להבין משהו: השיר הזה יוצא רק מפני שאנחנו בתוך הקיץ? כי כסינגל ראשון מתוך אלבומו החדש – הייתי מהסס, אם לא גונז. נראה שהקיץ אינו מקור השראה כזה שחייבים לכתוב עליו שיר. למה אני מתכוון? אני מתכוון לקסם.
