ננסי ברנדס

אני לא מצטרף לריקוד הגאולה של אריאל זילבר. מה יום מיומיים? האם יש תחושה שהיא מתקרבת? ממש לא. העם מפולג, הביטחון על הפנים. אבל זילבר חוגג. חבלי משיח הנה זה בא. אם להיות ריאליסט – זה לא השיר שיאחד את

רגע, רגע, האהבה. מה עוד לא אמרנו עליה. לאריאל זילבר יש עוד משהו לומר.  לצורך כך – האניש אותה. היא תמיד נמצאת, רכה ענוגה, לא כופה את עצמה, ואפילו יש לה שאיפות, אך את "חלומותיה" מתקשה להגשים. הטקסט אקראי, אפילו