אוהד קוסקי מחבר בין הלידה לבגרות בתיעוד שמתחיל בבית יולדות בחורף 76 בלידתו של הילד ומגיע עד הימים שהילדים גדלו. יותר מאשר סיפור, יש כאן שיר שמשדרהשתתפות בתחושות האם, שבכל חורף נזכרת ברגע הלידה ומבקשת טוב בשביל הילד ("השמש שתבוא תישאר
כמה אמנים חוגגים יום הולדת בהופעה מיוחדת? מצד שני, חמישים אינו גיל שאפשר לעבור עליו לסדר היום. פעם אחת בחיים. לא תהיה הזדמנות שנייה. זה אינו יכול לעבור רק עם עוגת יום הולדת, שושנים אדומות והפי ברסדיי בפייסבוק, במיוחד אם
המחסור ב"חסד בין שקיעה ובין זריחה" לא נשמע טראומה. גם צליל "נשמות האבודים" אינו מכניס לסערת הדרמה. ההתבוננות/ וידוי של נעם רותם מתורגמים לשיר פולק עדין מאוד, זורם בנינוחות, עיבוד אקוסטי. הטון הקולי cool, אחיד לכל אורכו של השיר. אין
צעקות מתוך שינה, חלומות רעים, בריחה אל מרחבי שדות של אשפה, ברזל ואבנים, ריח נשק וזיעה, חלומות מתפוררים, זיכרונות שאינם מרפים ו…הרגעה, חזרה אל חייה. תמונת הסינגל מראה אותו מואר על רקע הרבה שחור. מה קרה, נועם רותם? שמעתי את
