נתן כהן

"ברחוב הנשמות הטהורות הקבצנים פושטים עורות… ומנגנים על כינורות… הגנבים בחצרות אוספים בשקט אוצרות" קרן אן, עם קריירה מזהירה בצרפת,על תקן כוכבת בינלאומית – בחרה בשיר שבוצע במקור ע"י להקת "הנשמות הטהורות" במסגרת פרויקט "עבודה עברית", לרגל 60 למדינה –

איך כותבים פזמון פשוט על אהבה? במכינה לכתיבה יוצרת אפשר להביא את השיר הזה של אהוד מנור ז"ל כדוגמא לכתיבת פזמון. המאפיין העיקרי של הפזמון הוא היותו קליט, נוח להבנה ולזכירה, בניגוד לשירים  המחייבים העמקה, יכולת הבנה ברבדים השונים של

שנים שאני מחפש הופעה של נתן כהן. סיבות? –  געגועים למוסיקה ישראלית טובה ובעיקר צורך אמיתי – להתענג על שיריו האהובים. כתבתי על כהן במהלך השבעים, תקופת להקת "הנשמות הטהורות", גם כשיצא לדרך עצמאית. הקריירה שלו התנהלה בדרך כלל על אש קטנה מאוד,

אין כמו יוצרים להכיר את הסביבה הכי מגינה-נוחה להם. דני רובס חוזר אל נתן כהן 31 שנים אחרי שכהן הפיק לו את "פנים ושמות" כדי להציג פן פסיכולוגי בעולמו. זה סוג של שיר ארס פואטי (העוסק בהתייחסות האמן לאמנותו). האולפן

השתיקות לעיתים שוות זהב, עדיפות על מילים, כשמדובר ביחסים. חוסכות ריבים ומתחים. שתיקות שנמשכות שנים, שתיקות קטנות, צחוקים סתומים, מבטים קצרים שעושים צמרמורות בלב ובגוף. יש מצב? אהבה ללא מילים? יחסים ללא דרמות גדולות. רננה ליש שאחראית לתמליל, הצטחקקה לעצמה

תובנת הלאחר-מעשה אינה שגורה אצל רוב בני האדם. יואב פורת כתב על הסיטואציה הזו, זו שמייצרת התפכחות. המודעות הרציונלית אינה מגעת לשם. רק אחרי שהכול יסתיים, נבין שהיה לנו כל מה שחסר עכשיו. זהו שיר  על הפער בין מה שחשים

יש לה קול נמוך ומחוספס, נדיר בסוגו בתחום השירה הנשית. סוג של מריאן פיית'פול. היא משתמשת בו כדי לשיר על אכזבות מהעזר שכנגד. "נמאס לי לתת לך כל כך הרבה חיזוקים… נמאס לי לראות אותך שוב נלחם בין אשליות". היחסים

עופר פורטוגלי המליץ לקהל בזאפה לרכוש את האלבום הטרי שלשמו התכנסנו. האם יקנו? תלוי את מי שואלים. טהרן הג'אז עלול לעקם אף. לחובבי מגמת הקרוס-אובר במוסיקה היו יותר מכמה רגעי איכות בשילובים של שיר ישראלי, ג'אז, סול וגוספל. לפני שאחזור

סיפור היחסים האבודים בינה ובינו מגיע בטון דרמטי אקספרסיבי שיש תערובת של מפוקחות ורגש. שרון זליקובסקי מסכמת את היחסים שלה עם בן הזוג במסקנות שמנוסחות סתמי ומעורפל: "אם היה לך שכל היית נותן לי יד והולך איתי ביחד, למקום יותר

המבקש למצוא איזושהי נחמה לנפשו הכמהה לאהבה, פוגש בבית הקפה במרכז המסחרי עיניים גדולות של אישה יפה (מלצרית), ששואלת "מה בשבילך"? "מה בשבילי"? הוא עונה בסוג של שאלה רטורית. במצבו הוא היה מוכן להסתפק ב"מבט אחד בהיר ומחייך", "אולי ריחוף קטן

לשרון זליקובסקי יש בעיות עם עצמה, והיא מטילה את האשמה בין השאר על הזמן. הוא המפגע הראשי בחייה. עוד יום שעובר אינו מבשר טובות. לקום לעוד יום "בלי טעם וריח", "עוד יום של ברדק" לפי העיתון, וגם ממה שהיה "לא

שקט או לא שקט? משאת נפש אולטימטיבית, השתוקקות רגעית או הכרה שאתה לא יכול להתנתק, לברוח לאיזה הר. שרון זליקובסקי צוחקת – "כי השקט תמיד מטריד, תמיד מלחיץ". היא שרה באלט נמוך אפלולי כמו מתייחדת עם עצמה, עולה למסלול ואלס

קובי לוריא ורעות יהודאי  מספרים, שרים ומשתעשעים על הארכיטיפ הישראלית  שעברה להתגורר בברלין. לוריא זיהה ישראלית טיפוסית שכזו, שהשתקעה בברלין, והשתעשע בסרקזם על הנושא. מה לה ולברלין? כיוון שלוריא עושה אנלוגיה על שירים שונים (מכוורת ומנגו ועד לאונרד כהן) אעשה גם