לדבר על הסיקסטיז זה לספר על אהבות חצובות בנשמה. חלקן – באוסף הזה, מראשית השישים עד תחילת השבעים – המון שירים שהם חלק מהווייתי. רק שירים כנראה יכולים לעורר זיכרון כבוי, אולי אפילו יותר מתצלומים ישנים באלבום התמונות. לשמוע בובי וינטון שר
לעולם אתגעגע לצליל של סיימון וגרפונקל, השניים שהכירו בעממי בניו-יורק וצמחו להיות צמד הפולק האולטימטיבי של הפופ. אני ב-Essential, לא רק כדי להתרפק על ההרמוניה הקסומה ששומעים ב"צלילי השקט" או ב – Scarborough Fair, גם בשירים פחות מוכרים כמו Bleecker Street.
"המתאגרף" הוא הסינגל הראשון והעיקרי שיצא מאלבום האולפן החמישי של סיימון וגרפונקל, Bridge Over Troubled Water. האלבום יצא ב-1970, השיר יצא ב- 21 במרץ 1969. השיר, שנכתב על ידי פול סיימון, הוא בלדת פולק רוק. הטקסט, הוא ברובו ביוגרפי ובהשראה
בסרט "הבוגר" (1967) מתפתח סיפור אהבה בין בוגר הקולג' בינג'מין בראדוק בגילומו של דסטין הופמן עם אישה נשואה, גברת רובינסון שמה, בכיכובה של אן בנקרופט, אישה בגיל המעבר. פול סיימון כתב את שיר הנושא, לאחר פניה של הבמאי מייק ניקולס, שהיה מטורף על המוסיקה של סיימון וגרפונקל. לפול
השירים האלה הציפו את רשימות השידור בתחנות הרדיו. לא בטוח שהם מאפיינים איזשהו ז'אנר ששלט דווקא בשבעים. The Boxer של סימון וגרפונקל יכול להשתייך לשנות השישים. גם Take Me Home, Country Roads של ג'ון דנבר ו – It Never Rains
לא תכניסו את ארט גרפונקל לשום פינה שהוא לא רוצה להיכנס אליה. הוא לא היה נתון לשום לחץ פוליטי. הוא לא יתייחס לשאלת החרם על ישראל, הוא גם לא ירצה להרחיב בנושא סיימון וגרפונקל, הצמד המצליח ביותר בתולדות המוסיקה, אחרי
ארט גרפונקל, שמגיע להופעה בישראל (10.6), תוקף את פול סיימון, חברו ל"סיימון וגרפונקל", אחד הצמדים הבולטים ביותר במוסיקה של סוף המאה העשרים. בראיון למגזין ה"רולינג סטון" מאשים גרפונקל את סיימון ב"תסביך נפוליאוני" – "תסביך נחיתות" אשר גורם ללוקים בו לפצות
