סינגלים – ביקורת

אנור? מנין צץ השם הזה? אנחנו עכשיו על מפת החאפלות הפרסיות? ריטה רוקדת על חתונה פרסית (יש לה הצדקה – הגיעה משם), אז גם שיר לוי חייב לקפוץ? יש כאן יציר כלאיים: לוקחים לחן … "עממי פרסי" ומשדכים אותו לאיזה טקסט מיופיף

נימרוד שיקלר מלטף בקול מלנכולי, במנגינות מינוריות ובתזמורים פריכים, שאפרוריותם אינה דרמטית, אלא אפילו מתקתקה משהו.האם צריכים כישרון פואטי כדי להגיד "רע לי", "בודד לי"? לא. שיקלר כותב בפשטות ושר: "כמה עצב יש בשנינו/ ועדיין אנחנו לא לומדים להסתדר". מבוא להיפרדות.  בהמשך

אם יש משהו שלא התנסיתי בו, זה ללכת יחף על ביצים קשות, כי מה חוכמה ללכת סתם יחף. אבל ביצים קשות? אלון ברקאי שחש מיוחף, ידע להסביר ולהמחיש. בללכת יחף יש משהו משוחרר עד מופקר, בין אם על חול ים

מה באמת עושים כאן דובים? גם כותב השיר, דניאל קורן תמה – "מה קשור דובים/ לא יכולת למצוא דימוי אחר" נו, טוב דימיונו הקודח ראה דובים בסיטואציה של יחסים אטומים. הוא רוצה לעוף. היא מתלבטת שעתיים. בעיני רוחו הוא מציע

הכי מתאים לומר על השיר הזה – הישן והטוב. אני שומע כאן תערובת ביטלס (הגיטרה של ג'ורג' הריסון במיי סוויט לורד) עם קמצוץ בוב דילן. בוב גלדוף, 58, הזמר האירי הוותיק (*) חוזר בסינגל שני מתוך אלבום חדש. המלודיה, הסאונד

ניב קייקוב סוף-סוף לוקח עצמו בידיים, יוצא לדרך חדשה. את מי זה צריך לעניין? אני אומר את זה משום שיש לי תחושה שיוצרי פופ מקומיים עסוקים רוב הזמן במעין תרפיה עצמית. כותבים שירים קלושים על שינויים בחיים. רע להם, הם

עצוב. שיר עצוב. שיר של דכדוך אבל עם אור שבלב. שיר מסכם חיים. פרספקטיבה של – אם הגעת עד הלום, שמור על מה שהשגת. מיקי גבריאלוב שר בשפה פרוזאית, הכי פשוטה "אל תוותר, שמור על החיים שלך". פעם גבריאלוב המציא