מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. על זמני. העיבוד
אלון ברק מנסה וידוי אישי / חשבון נפש. היה פעם רע, עכשיו הוא רוצה טוב. בעבר המחשבות שיקרו לו – שזה קל להיות "בן אדם". היום קרה משהו ששינה דברים. יש אור בקצה המנהרה. אין עוד מחשבות על קלות החיים.
The Weeknd מתייחס לאקסיות שלו, בלה חדיד וסלינה גומז. לאורך החלק הראשון של הסינגל, טספיי (בשמו המלא: Abel Tesfaye) שר על שובו לסגנון חיי הפלייבוי אחרי שנפרד משתיהן. And I'm back to my ways cause I'm heartless. דה ווינד נשאר
אישית, אין לי זיכרונות ילדות מגיבורי על דמיוניים שממשיכים איתי על פני השנים, הגם שאני מבין לחלוטין את ההזדהות של ילדים ונערים עם דמויות בדיוניות בעלות כוחות על אנושיים שהפכו לאייקונים בתרבות האמריקנית. הבדיון כפול: גם הדמות היא אשליה וגם
Massive Attack , הרכב הטריפ הופ, מהnשפיעים בדורו, מחזיר אותי לשנות התשעים לאלבום כ – Blue Lines גם ל – Protection ול – Mezzanine. בכל אלבום עבדה הלהקה עם זמרת סולו שונה (טרייסי ת'ורן, ניקולט, טריקי, ליז פרייזר) הפעם, ב –
תצמדו לסלואו. דנה ברגר מצמידה לסלואו של פעם. אקלים מיינסטרימי נוח. גם הטקסט אינו דרמטי, לא תסכול, אלא השלמה עם ההווה והתרחקות מן העבר. העבר מתקשר למשברים, חסרים, דמעות. בהווה – אינה עוד נלחמת במערבולת הרגשית הזו. בוחרת להשלים עם
"אלמנה שחורה" רוצה לייצג מחאה מקומית. רוצה. הבעיה שהטקסט הזה אינו אומר הרבה פרט לקלישאות עם המון "נשמה" – "ילדים נדלקים כמו נרות נשמה", "ילדים רעבים לפרוסת נשמה" ועל הלהקה – "כל הופעה כמו סכין נשמה" כמה נשמה. וגם פטריות
