על מה ספיר סבן באמת מבזבזת את הזמן שלה? ומדוע בוכה ומרגישה שמפספסת את החיים, ומה בכלל היא מחפשת, ומה צריך לעשות מי שידע שגם הלילה היא בודדה? הייתי מבקש את מספר הטלפון שלה, אבל לא בטוח שספיר סבן יודעת
שימו לב לעיניים העצובות של אלי חולי. הפסד ידוע מראש? ב-27 בדצמבר הימרתי על מיכאל בן דוד. באודישן של "קרב הענקים". הפיקו לו נאמבר אירוויזיוני מנצח, כמו כדי לרמוז לאן העסק מתקדם. בן דוד ששר נפלא It's A Sin של פט שופ בויז
משדר בחירת השירים בכאן 11 היה למעשה חלקו הראשון של גמר אקס פקטור לאירוויזיון. ארבעת הזמרים ביצעו 8 שירים – כל אחד שניים. בסיומו של כל סט נספרו נקודות – שופטים, ועדה, קהל. ההופעות נצבעו בתנועות רקדנים, שאיכויותיהן ימחקו מתולדות
האם רן דנקר באמת מאמין שספיר סבן ראויה יותר מאנה סטפני לייצג את ישראל באירוויזיון? אני ללא מדבר כבר על נטע ברזילי ששומרת אמונים לסבן ממניעים השמורים איתה. זה נראה אפילו מוזר: ההתפרצות שלה בבכי ב"בסוף מתרגלים להכל" ששרה סבן
לאביב גפן נמאס מהסלסולים של ספיר סבן. היא שרה בדו קרב הגורלי על חצי הגמר"ואני קורא לך" של ארקדי דוכין המוכר מאייל גולן באותו מנעד מסולסל המזכיר זמרות ערביות גדולות. מרגול הציעה לה להפחית סלסולים, למרות "דרישת" הז'אנר. אביב גפן,
לאן הולכת המגיפה? מי יודע מה יהיה במאי? אז הנה הצעה של פיילוט מקורי של אקס פקטור ישראל לאיגוד השידור האירופי: שכל הזמרים, הזמרות והלהקות ישירו מהבית. רעיון גאוני, לא? הניסוי הראשון בהסטוריה נעשה מביתה של אנה סטפאני שחלתה בקורונה.
לירון לב התנדב לפרוש מהתחרות אחרי ביצוע הסולו השנסוני המצוין שלו, וכך פתר בעיה: הצמד "עדי ולירון" לא יכול היה במילא להמשיך בגלל הלידה של עדי כהן. השאלה היא האם הפקת התוכנית לא צפתה מצב כזה מראש? אל תצפו לתשובה,
"הכרעות גורליות", קראו לשלב הזה. אביב גפן, שעליו הוטלה המשימה לבחור את 4 הבנות שימשיכו לשלבים הבאים, עשה את מה שנראה בעיניו "גורלי" בתוכנית ריאליטי – תרגיל מניפולטיבי ממדרגה ראשונה. הוא ביקש מהמתמודדת אביגיל מויאל ששרה "שדות" של נרקיס, להחליף
לחברה של ספיר סבן קוראים נטע ברזילי, שופטת בתחרות אקס פקטור לאירוויזיון. היא התרגשה נורא, כאשר ספיר שרה גרסה ל Hopelessly Devoted To You של אוליביה ניוטון ג'ון מהמחזמר "גריז" משנת 1978. תזכורת: ספיר סבן ניצחה את ניצן שייר בדה
את מר לבבה וביאוסה על הגבר המאכזב שרה ספיר סבן בגוף ראשון רבים ("קבענו שתבוא") ובגוף ראשון יחיד ("וכשעצוב לי אני רק רוצה הביתה"), ואילו את העובדה שהיא לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה – בגוף שלישי ("הוא משקר"), כאילו
מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין בשינוי העולם מן
שירי שברון לב כבר אינם נחלת הגברים-זמרים בלבד. הכותבים (גברים) מיישמים אותם לנשים-זמרות מסלסלות. אושר כהן שכתב לספיר סבן מאוהב בקלישאה חבוטה – "אהבת אותי כמו בסרט" שחוזרת לאורך השיר. השיר כתוב בשבלונה המוכרת המוכרת של התבכיינות בגוף שני –
הֶנְגְּאוֹבֶר, נוסעת על ריק, געגוע מסנוור. מה היא בלעדיו?ואיך לומדים שוב לאהוב? האם העובדה שידה של ספיר סבן היתה בשרבוט מצוקת הגעגועים – הופכת את השיר ליצירה אותנטית יותר? ממש לא. זה לא רק הטקסט השבלוני, שכמו יצא מתבנית המייצרת מילים
נכון: לא רק גברים בוכים בלילות. קבלו את ספיר סבן. הלילות שלה בשיר הזה הופכים ליללות מסולסלות. יצרני המילים והמנגינות יודעים, שאפשר לסמוך על סבן שהיא תהפוך כל גבב של מטפורות שחוקות/ תמוהות למלודרמה ענקית. "המלחמות עייפו" היא שרה. לא
זה שהוא היה הכל בשבילה – בסדר. זה שהיא תלבש את החצאית שקנה לה בפריז – הולך. זה שהיא בוכה ליד הקיר במועדון הכי שווה בעיר (מה כל חשוב לציין שהוא הכי שווה בעיר? יקל על הבעיה שלה?) – אין
מה חבל שזמרת מעולה כמו ספיר סבן נכנסת למסלול שקוף, ובמקום לחשוב מחוץ לקופסה, כבר עובדת על מניירות קוליות בטון הנוגה מתבכיין שלה. לא בטוח שסבן יורדת לסוף משמעות הטקסטים שמוסרים לה או בודקת את מהותם. "נרד אל הים" היא שרה
אני יכול להבין את המגמה של ספיר סבן ואנשיה. לא יתכן שעדן בן זקן תהיה המלכה היחידה בשוק הפופ המזרחי. יש זמרת לא פחות מוכשרת ממנה, נדמה לי – טובה ממנה, אז למה לא לנסות תחרות. תחרות היא עניין בריא,
יש לו גומה כזו בשבילה שווה לחיות, עיניים שחודרות לנשמה. אבל מה: לקח לה, שבר לה את הלב. אז למה לה לקחת ללב. לא נשברת, לא חוזרת. ספיר סבן שופכת רגש בטונות. מותחת את הסלסול, זמרת מצוינת, אבל נשמעה לי
זה אינו רק נצחונו של השיר הטורקי על השיר של אדל. זהו ניצחון הסלסול הים תיכוני על הפופ המערבי המשובח. זהו גם ניצחונה של ספיר סבן על ניצן שייר. הנהלת התוכנית הודיעה שהקהל בבית העדיף אותה. כיוון שלא קיבלתי את
תוכנית ריאליטי.בלי דמעות אינה תוכנית ריאליטי. לפעמים יש לי תחושה, שלוחשים למשתתפים באוזניה: זהו הרגע לפרוץ בבכי. שחררו. אבל הפעם האמנתי לרון עבדן, שדמעותיו אינן דמעות תנין. הבחור שחרר לחץ אדיר, והדמעות היו דמעות אמת. הוא זמר טוב. אם יתנהל נכון
בהתלבטות בין ספיר סבן לניצן שייר על הזוכה בדה וויס 4 – הבחירה שלי היא בשייר. היא ביצעה שני שירים בשלב רבע הגמר: The Greatest של סיה ו"צל עץ תמר", שיר ישן של אפרים ויינשטיין וחיים קוברין, המוכר מזוהר ארגוב
התוכנית הוקדשה לשירים שמזוהים עם המנטורים כזמרים, גם כזמרים יוצרים. על רקע זה אביב גפן עזר אומץ לומר דברים מביכים על מעמדו ומעמדם בדה-וויס: "יש בכל בכל נושא הריאליטי משהו ציני. אתה מקבל תנאים נפלאים, בערןץ 2, הרבה כסף, אחלה
ריטה תפסה לאביב גפן את הכיסא, ואמרה דברים נכונים על Because Of You המוכר מקלי קלרקסון בביצוע ניצן שייר – מתוך החולשה צומחים דברים גדולים, היא מובילה לעיתים למקומות עוצמתיים. מירי מסיקה זיהתה שזה לא היה אחד הביצועים הגדולים שלה.
איך אמר שלומי שבת על ליאל צבחון: הדרבוקה נמצאת בגרון שלה. הקהל בבית החליט שצבחון – אינה ממשיכה. הדמעות של שבת מוצדקות. היא מהיחידות שלוקחת את הסלסול למקומות חדשים, והביצוע שלה ל"אלוהיי עד מתי" האדיר את המקור של זוהר ארגוב.
הסלסול טבוע כמעט בכל זמר שני במקומותינו. הסלסול עובר חזק מדור לדור. הבעיה היא שרוב המסלסלים נעדרים אמירה/שירה אותנטית, ונשארים רק עם הקול, שבדרך כלל מזכיר עוד עשרה מסלסלים. שלומי שבת עלה על העניין בפעם הראשונה בתולדותיו בדה וויס, כשהאזין
אתחיל בהערה לשופט החדש בדה וויס 4. אברהם טל שומע ביצוע מיוחד של אפיק איובי מאילת לשירו "הימים עוברים". הוא מתחבט קשה ולא מסתובב. טל יודע שמירי מסיקה טועה, כשהיא אומרת לו – "הוא רצה להישמע כמו אברהם טל", כי
