את תחושות הניכור מהכרך האורבני עטף רועי צמח בהרמוניות ביטלסיות המסתנכרנות בקו לירי מעודן עם קולה של סטלה גוט. העיר גדלה מיום ליום, האוויר מתדלדל עד כדי תחושת מחנק. העיניים קולטות מראות שמעמיקים את הבדידות והדיכאון. אין כאן דרמה. צמח
ה"מפעל" הוא מראית העין של האידיאל המשפחתי. עדי שחם מתריסה בפני הנשים המאושרות שמצאו סוף סוף את הבעל של חייהן ועובדות ב"מפעל" החדש שהקימו: ראו, הוזהרתן: יש מכשפות האורבות לגברים שלכן בלילות. הן משחרות לטרף קל. המפעל שלכן בסכנה. הן
אנרכיזם עוד הולך עם סוציאליזם? עדי שחם מנסה. חג הפועלים חובר לפאנק ולתת תרבות אשר מייצגים מחאה חברתית נגד הממסד, נגד הזרם המרכזי בחברה המערבית, ולמעשה נגד הרבה מהנורמות המקובלות בחברה המערבית. השיר של עדי שחם הוא שליפה כעסנית של מילים
