עדן חסון

אז מה הבעיה שלה, שעדן חסון מקונן אותה בטון של לב שבור ובהזדהות גדולה? לא ברור מה מעיק עליה. המידע הקריטי מבחינתה שהיא מוצאת נחמה ב"כוסות על הבר". האם זו ריקנות וחוסר משמעות בחיים, האם בתוכה מתחבא קול מדוכא ומושתק

מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? כל שיר שני יכול להיכנס תחת הכותרת "שיר אהבה".  "שיר אהבה" אינו מתוחם בטריטוריה של גבר-אוהב-אישה-אוהבת-גבר. קודם כל אהבה נטו. זו יכולה להיות חיבה עזה, רגש משיכה. בשירים מולחנים, המוסיקה באה במקום הגדרות ומספקת

מצד אחד הרוס בגללה,  עומד להישבר .. מצד אחר – לא מעשן ולא שותה (מצב שאינו מעיד על מצוקה), מצד שלישי מזייף "חיוכים מאושרים" "גאון בלהסתיר בעיות". הוא מכיר את חולשותיו יותר מאלף פסיכולוגים שלא פיצחו את "האופי" שלו. .למשרבטי

נו, המציאו לעדן חסון  שיר חדש לשמחות. הן כרגיל מתפתחות מצרות (עם הגברת שתמיד מנצחת אותו). אבל  פתאום "הבין ת'חייים" אחרי שנסתובב בעשרה מועדונים ומצא פתרון – ישיבות עם חברים באווירה של שמחות. "תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל

יש מצב שעל ביט מעיף של טכנו יוצאים שירים עצובים? תקשיבו לעדן חסון בשיר הזה. אתם מאמינים לו, שהשיר הזה משדר איזושהי דרמה אמיתית בינו ובינה? המאהב ה"סובל" שר את ליבה הלא בוכה (משחקת אותה מתגברת) של האוהבת. מתכונת הסיפורים

תנסו להיכנס לראשו של הזמר האמוציונאלי. הבנאדם הולך ומסתבך ביחסיו איתה. מספר על סיטואציה חוזרת שאינה פותרת בעיות אי ההתמדה.  היא אמנם כבר חלק מהנוף שלו, אבל הוא ילד קטן בורח במקום לגדול.  למרות זאת, הוא רוצה אותה עכשיו גם

עוד פעם הגבר המתלונן על זוגתו הלא ממושמעת? אבל לפני שנגיע למה שטורד את מנוחתו של עדן חסון – משהו שמטריד טקסטואלית: ספרתי כמעט 17 פעמים "זה". כשאין כישרון פואטי, והכותב מתקשה להמציא עצמו, הוא משתמש במילת הגוף המשמימה והסתמית

נתחיל בזה שאני קורא ליוצרי הז'אנר המיינסטרימי העכשווי: די, תפסיקו לייצר שירי אוהבים מתקרבנים. אומר את זה פשוט: אני משתעמם.   עוד שיר שבלוני על הנוטשת האכזרית? אצל עדן חסון האהובה לא סתם נטשה היא "מפנה תאיזור". מה היא משאית? עניין

עדן חסון מתיימר לייצג את כולם. "חיפשנו רחמים" הוא שר. מילא ההכללה, אבל מה מהות חיפוש הרחמים הקולקטיבי?  לשון הרבים "היינו חיילים", "חיפשנו אלוהים" לא  ממש מסייע לאמינות הטקסט. יותר אבסורדי: "יש מיליונים שכמונו מתחילים להבין שכולנו רוצים אהבה". רמת

למחפשי ההומור במוסיקה הים – תיכונית: אל יאוש. יש אור בקצה המנהרה. קחו את השיר הזה של מור רביעי. אפשר ללכת על פרודיה בחפלה מוזיקלית תואמת. מילים פשוטות: תרקדו, תצחקו. מור שרה את השיר כמו קיבלה על עצמה את תפקיד

עדן חסון מספר שהיא "עושה לו שורט" על הגוף. (ממש פוצעת, חתכים?)  מה הסיפור שלה?  השורטת לא מוכנה להישאר בתוך עמה. היא רוצה חופים שטופי שמש במקסיקו –  "לזרוק את הזבל רחוק". האם ב"זבל" היא כוללת את עצמה או שהיא, 

הביטו ברשימה מטה: לפי "מדיה פורסט", החברה שמפרסמת מדי שבוע את רשימת השירים המושמעים ביותר בישראל, אלה השירים המושמעים ביותר בשנת תשפ"א.  איך נערכות הסטטיסטיקות האלו? מה המשקל של 100 השמעות ברדיו דרום של "שקיעות אדומות" של עדן חסון  ביחס

יש בעיה? לשוא חיפשתי. ממש לא. סתם שיר אהבה? למה לא. יש לו אהבה שתזיז הרים, והוא מבטיח למאמי לעשות אותה מלכה. ישארו רק שניהם, לא יהיה מה שיפריד. הו מאמי מאמי היכוני לכס מלכותך. למה חיפשתי בעיה? כי עדן

שימו לב לרשימת היצרנים שעבדו עבור הצמד מור את קובי ממן. דולב רם, פן חזות, עדן חסון ויעקב למאי. צמרת התעשיה. עוד לפני שהאזנתי: יש מצב שהשיר לא יתבסס בראש מצעד ההשמעות של תחנות הרדיו האזוריות? אחרי שהאזנתי אני אומר:

פתאום נוחת אלבום קאברים לשירים שאת מילותיהם כתב יורם טהרלב. מה יום מיומיים? אין לי תשובה, פרט לכך, שארומה מיוזיק מריצה פרויקט ששמו "צאן ברזל", הפקה מיוחדת המוקדשת לפזמונאים ומלחינים שונים. יורם טהרלב הוא נציג מובהק של מה שנקרא "זמר

מה אסור מה מותר לי להיות מאושר? שאלה שנשאלת על ידי אייל גולן על השיר הפותח של האלבום :להיות מאושר". המילים והלחן הם של אבי אוחיון ואברהם טל.  מבחינתו של גולן – עשרת השירים שנבחרו הם הדרך המקצועית שלו אל

אסטרטגיה שיווקית. אחרי 20 מיליון צפיות ביוטיוב (האמנם? זה אמיתי?) יוצא השיר לרדיו. אסטרטגיה אומנותית: עוד שיר לאזור הגברים שבוכים ביום ובלילה. אומר מיד: אין לי טישו לנגב לעדן חסון את הדמעות למרות ה"שריטה העמוקה" שבינו ובינה. לא ברור מה

המגמה לייצר עוד "עדן בן זקן" אינה בעייתית כמו הפיכתה של מור לכוכבת מחומרים רדודים כמו השיר הזה.  יגידו לי: מה אתה רוצה. הצעירה מייצרת מיליוני צפיות. קח את "תקרא לי מאמי", אחד הקודמים שלה – "להיט השטח הגדול של

לצחוק או לבכות? עדן חסון לא בוכה, לא צוחק. שר לה בהתלהבות את מה שהוא רואה אצלה, שהיא עצמה אינה רואה או מודעת: שהיא חיה בסרטים – "מסדרת ת'מציאות" לפי ההזיות שלה, משחקת אותה מאושרת – "משחקת את האידיאל".  לפי

גם דוד ד'אור מבקש שמישהו יעצור אותו, לפי הבלדה המבוקשת של עדן חסון. שירו של הטנור משוגע האהבה מגיע אל חלקת הקונטרה טנור לכבוד פרויקט קאברים מיוחד של  חיים וייס לשבועות. שפשפתי עיניים:  42 מיליון צפיות לשיר ! (אמיתי?) משהו

קיים נרטיב קלישאתי מוכר בשירי הנכזבים/ נכזבות בז'אנר הים תיכוני: הכתיבה תמיד בגוף שני (את/ אתה), המצוקה של הנפגע/נפגעת  מתמקדת במין ובחדר המיטות בלילה, כאשר המוטו המוביל הוא קנאה: "ומי זאת עכשיו על הספה שלך" מקוננת מור.  איך יכול להיות

ימי קורונה, מדינה באבטלה, האדמה רועדת כלכלית, ובחלקת הז'אנר הנקרא "מזרחי" – כתמול שלשום. עוד שיר מסולסל בטון מתבכיין על געגועים לאהובה רחוקה, "חזקה ממנו" (יענו, היא הגבר?) שעושה מה-בראש, כשבראש שלו עוברים "סרטים רעים", חרדה, קנאה. הרגש משתלט על

לא שומר אותה בפנים יותר, לא אוהב אותה יותר, אבל … חסרה לו. עדן חסון מציג עוד מוצר חדש של האוהב הדואב, "צייד של בעיות" (מטפורה מאוד לא מוצלחת) שמקונן את דיכאון נטישתה. מאז הלב שלו "טיפה ברח", החלומות "נזרקו

לא רק בחורים מתייפחים בזמר הים תיכוני על נטישת האהובה. קבלו את דאובת הלב התורנית. תסלסל לכם בסלסול קורע לב. "קשה לי מאמי", מייבבת מור. מה הבעיה? הוא דווקא נוהג לחכות בסבלנות מחוץ לדלת. מחזיק לה את היד כשאין לה