דור המייסדים של הג'אז הישראלי? הוא עדיין איתנו? אז ככה: מה שהוציא אותי מביתי לאחר שנת קורונה נטולת מופעים היתה הכרוניקה הזו: "מצדיעים למייסדי הג׳אז הישראלי בתוכנית של ג'אז קלאסי". באנגלית זה נשמע קצת אחרת: All Star Band With Edna
איך כתבו פעם שירי אהבה: "אור שקיעה מאיר פנייך/ צמתך בתוך ידי מוטלת". נשמע כמו צילום אומנותי. ומי משתמש כיום ב"שדות שלף"? לתיאר הליכה בשדה הפתוח? מצד אחד – התפייטות מופלאה. מצד אחר: מוסיקה יפת שמע, שאני אוהב להתרפק עליה,
בפסטיבל שבו מתרחשים שלושה אירועים באותה שעה, אתה בבעיה, במיוחד אם חשקה נפשך להיות בכל אחד מהם. אפשרויות לפתרון הקונפליקט – טעימות. מודה ומתוודה: זוהי פריבילגיה השמורה למי שסוקר מוסיקה. פסטיבל ג'אז תל אביב חורף 2016. המסורת מנצחת. הוא (הפסטיבל)
בימי הזיכרון, פעם בשנה, נשלפים השירים העצובים, ישנים כחדשים. טרגדיית השואה עומדת שוב מנגד, כמו הצער האינסופי על הנופלים. לעיתים התחושה היא שאין מנגינות לעצב הזה, אבל ממשיכים ליצור, מתוך ניסיון להגיע ולגעת. את שירי המקבץ "משא געגועים" כתב ליעד
אתחיל באירוע: צהרי שישי בבית היוצר בת"א. מייסדי הג'אז הישראלים וממשיכיהם עלו לנגן לכבוד ספר-אלבום חדש, שנקרא "הג'אז בישראל – 50 השנה הראשונות" מאת יאיר דגן, המציע לדפדף בתולדות המוסיקה הקלה בארץ ישראל ובישראל משנות השלושים ועד שנות השמונים של
התקליט שעל עטיפתו נראים עדנה גורן וקובי רכט בפינת שלמה המלך ארלוזורוב ת"א ליד תחנת אוטובוס דן (לרסקו) יצא בנובמבר 1968. 38 שנים אחרי, לא להאמין, עלו השניים לבמת מרכז עינב לשחזר את המקור. כול שיר נושא מזכרת. אבל נדמה
חציר על הבמה סוף 2008 – מה זה אומר? אם כבר מספוא לבהמות, למה לא להביא את הדבר עצמו. פרה ישראלית אחת אוכלת קש הייתה בטח גימיק הרבה יותר מוצלח מאשר סתם שני גושי חציר. אני אומר את זה, כי נראה
