עובד אפרת

נוער שוליים (מיקיאגי, דודי לוי, קובי פיטרו, ערן אמיר, רועי שקד) הייתה ספקית הלהיטים וההערצה של התשעים, ואני אומר את זה בלי טיפה של התרפקות נוסטלגית. החבורה עשתה פופ שהיה – ואני לא נסחף – פריצת דרך קטנה, אך לא

דודי לוי שר על אהבה מול חרדה. ההגנה, המסתור והמקלט שהוא נותן לילדה-פרח שלו מול העולם החיצון המוטרף שמונע ממנו לתת לה ביטחון. מולו האהבה והחמלה – חסר אונים. נדמה תחילה כאילו דודי לוי שר על בהונות האצבעות, אבל קיימת

ההקלטה נערכה בערב לזכרו, אמפי וואהל, יולי 2001. במלאת 60 למאיר, יצא הדיסק. 14 ביצועים שרובם מפקיעים את השירים מתחומו של מאיר, וזו לעיתים בעיה, כי אם אין ערך מוסף ל"גירסת הכיסוי", עדיף כבר לשמוע את המקור. ואמנם, מעטים מהמבצעים

מזהים את השיר הזה? נראה שלא. הוא אינו מושמע הרבה ברדיו. הערב, מוצאי חג, אני שמח לשלוף את האלבום ("מוצאי חג") מ-2003. חוה אלברשטיין באחד השירים המקוריים היפים שלה, שאת מילותיו כתב בעלה נדב לויתן ז"ל. מה התחושה שלאחר סיום

אחרי שמונה שירים מבאסים על מציאות הקיום, מציע רונן בן טל סוף טוב. תצטרפו לשירת המקהלה: "את החושך באנו לגרש". בואו נפנה ל"אלוהים הטוב", כי במלחמת האור בחושך, יש בכל זאת סיכוי לסוף טוב. אם רונן בן טל השאיר אותנו

בואו נחזיר את "נאחז באוויר" לאוויר בגרסה חדשה מתוך הופעה חיה. עיבוד באוריינטציה של מוסיקת עולם עם קריצה למוסיקה אירית בקצב איטי יותר לעומת ההקלטה המקורית.  זהו שיר על אהבה ללא נשוא למי שאינה מחזירה אהבה. הטבע מגויס להמחשת הטראומה. השמיים

שבעים מלאו לנערה. מצהירה שהיא הכינה לעצמה מתנת יום הולדת  בדמות אלבום חדש. זמן  הרהורים . אולי סיכומים. "הירושה" נשמע מעין תפילה, שיר עם, גוספל בצבע הקולי הגברי. זוהי חוה אלברשטיין כמו שהכרנו. קווי המתאר היפים שלה. זמרת עם. קרובה אצל

חשבתי לתומי שהגעתי לערב "פסטיבלי" של חוה אלברשטיין, אבל נראה שבראשון לציון  מתהדרים באצטלה של "פסטיבל", מבלי למלא אותו בתכנים ייחודיים, בערכים מוספים, שלא לדבר על הפקות מיוחדות לפסטיבל. חוה אלברשטיין עלתה לבמת ההיכל בראשון לעוד הופעה של "מה את

הייתי שולח את השירים למירי רגב במסגרת בקשה לתקצב את הקאמבק של הקליק. על שלום חנוך של "מחכים למשיח" היא "גדלה". לא בטוח שהיא מכירה את "לא צריך שתדליקו לי נר" ואת "אינקובטור". כשתקרא את הטקסטים החדשים, במקום לתקצב, היא

שלושים שנה אחרי אלבומם האחרון, חוזרים חברי הקליק, דני דותן ואלי אברמוב להשמיע קול באותו סגנון אייטיז (פוסט פאנק, גל חדש) שהיה חריג בפופ-רוק המקומי של השמונים עם שירים כמו "אינקובטור" ו"לא צריך שתדליקו לי נר". מה יום מיומיים? משהו