מחיאות הכפיים מסגירות – ביצוע היישר מכוכב נולד. והנה זה כבר הופך שגרה לא הכי מלבבת: הם מתחברים למלחמות ולשכול. השיר מדבר על הקשיים הרגשיים של לוחמים. עידן עמדי כתב שיר לאהובה על רקע טראומה של לילה אחד בשדה
עידן עמדי שר בטון העדין והחם שלו הרהורים מנקודת מבטה של אישה הבוהה בפנסי הרחוב מחלון ביתה. הבעיה שלי אינה בטקסט המצוין אלא בחוסר אינטרקציה בין זמר-גבר ובין הדוברת של השיר, שהיא אישה. אין כאן שום צידוק פואטי שינמק למה
היא הניחוח המתוק, היא הפרח בגנו, היא עולמו עם שחר, היא ברוחו ובלבבו. שיר געגועים. כתוב בסגנון שפת המקורות. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1982 ע"י זוהר ארגוב. 41 שנה אחרי, עידן עמדי שר את "הפרח בגני" בפרשנות שונה
מה הוא רוצה? יש כאן רשימה ארוכה. לא בטוח שעידן עמדי יחתום על כל חרוז. למשל: הקלות הלא-כל כך נסבלת, שהוא עובר מהאישי לאוניברסאלי – "אני רוצה צבעים/ אדומים מטושטשים/ שלא אבחין שהעולם נכשל". איך אפשר להקיף עולם שלם במבט? מסתדר? –
עידן עמדי מחדש שירו משנת 2012 שנכתב בהשראת ספרו של הרב לאו ׳אל תשלח ידך אל הנער׳ כילד בתקופת השואה. כתבתי אז בביקורת, כי הבעיה בשיר הזה, שנוצר עבור פרויקט "הקול עוד נשאר 2012", שירי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שאם
הצער, השמחה, הגעגוע, המחר? הלב שנסגר או השמש שתזרח? עידן עמדי שר את התחושות שחולפות בין לבין בדינמיקה של החיים. הזמן שרץ, הגעגוע שעוצר את הלב, חשבון הנפש, ההתפקחות וההבטחה. ניסיתי לשחות בזרמי תחושותיו של עמדי. המוסיקה עזרה לי לחבור
מה הסערה? מה הכניס את עידן עמדי למסלול רוק מהיר שכזה? האם זה המסלול הטבעי שלו? תחילה התאמצתי לשמוע מילים. לקחתי אותן לידי כדי לעקוב אחרי הסיפור שלו. עמדי חוזר לקיץ שעבר, חוף הים, מישהי שצוחקת ומנשקת, נושם אותה, והנה
מאז שהשיר נולד (1978), זמרים ממשיכים ללכת לאיבוד בעקבות שלמה ארצי, והפעם גם דואט מקסים של דני גלבוע וירונה כספי. מה קורה לגבר הזה? אוהב, סעור רגשות, מבולבל. לא רק אנחנו, כנראה, גם הוא אינו מבין את הראש שלו. בדיוק
שירים שכתבו נופלים לעיתים יותר חזקים ממצבת אבן. כמה אירוני, שהמילים הפשוטות נשארות חקוקות כזיכרון צורב וכואב כשהן הכי אותנטיות, נוגעות בפשטות באמת, כמעט מתעדות את המתרחש. עידן עמדי הלחין ושר ברגישות במנגינה נוגעת ומגעת בעיבוד הנוגה של עמוס בן
מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין בשינוי העולם מן
היינו צריכים קורונה בשביל ששיר כזה יוולד? תקשיבו למילים ולמוזיקה. כיוון שיש אלוהים בשיר, התשובה הופכת ליותר ממשמעותית. השמיים יפתחו כדי שנבין משמעויות שלא הבנו בטרם – "נבין שאין שום משמעות למרדף", "מילים יחזרו להשפיע", "דברים ששכחנו, הם עוד ישובו
עידן עמדי שר תוגתו. אין כאן משהו טראגי, שדורש צליל עצוב. ובכל זאת, עמדי שר את עצמו בעצב. זה סגנונו. לא צריכים לחפור באיכות המילים. הוא מתכוון למה שהוא שר, והוא שר לאהובה באינטימיות משכנעת, בעצב כובש. "עד שיעלה היום
זוכר "כמעט הכל", אבל לפי הרשימה – הרבה מאוד. מה הניע את עידן עמדי לערוך רשימה כזו? השיר נשאר תיעוד זיכרון, עלעול באלבום תמונות, ללא מניע. הוא ויונתן בגשם, ריחות של אמא מטגנת, לילות קפואים, סבא בבית כנסת בתפילת כל
זאפה בסלון? מתרגלים למציאות חדשה. לא קרה לי בכל שנותי כמבקר מוסיקה, שלא ראיתי לפחות שתי הופעות בשבוע. אני עדיין ממשש את עצמי. ואולי זה רק חלום? מוציא אוכל מהמקרר ומתיישב לראות רוני דלומי. התרגלת לסעוד חצי שעה לפני הופעה?
אנחנו יוצאים למסע בזרם תודעתו של עידן עמדי – מתוך פרספקטיבה והתפקחות רציונלית, מה שהיה, מה שיש, מה שהוא רוצה שיהיה. העמדת עבר מול הווה, ניסיון להיאחז בטוב שביחסים בינו ובינה, לאחר שהם הסתיימו, וגם הבנה שחזרה לאותה תחנה –
כמו שכתבתי על הערב בהיכל התרבות לזכרו: השירים החבוטים של יגאל בשן התעצמו לפתע. "בואי נעשה לנו חג", "קפה אצל ברטה", "סיון", "ציפור קטנה בלב", שירים שעשו כבר שנות אור במוסיקה המקומית, מפעימים מחדש. עידן עמדי בחר לשיר את "סיון"
עידן עמדי שר געגועים מחודשים לאהובה. יש חורף. המבט שלה ששב אליו. חשב כבר שיצאה מחייו. אבל פתאום, הוא זקוק לדעת מה היא מרגישה, לא רגוע. מה קרה? שיר ישן שחיבר מחדש. עמדי מסדר קלישאות שירת געגועי האוהב בפאזל חדש.
הסינגל יוצא בעיבוד חדש כשיר הנושא של הסדרה "פאודה". כתבתי עליו בינואר 2015: "נעלה עם עידן עמדי על הכביש לנסיעת לילה. הוא מנסה למצוא מקלט. נתחיל בנסיעה נינוחה. כשנעבור ליד מסגד, יקרה משהו. נלחץ על הדוושה. המוסיקה מתעצמת. מה לעידן
כבר עברו 50 שנה? בן כמה היה דני סנדרסון כשהתחיל? אבל מי אנחנו שנתווכח. אמרו 50, אז 50. אמרו חגיגה בצהרי שישי – אז הגענו להשתתף. פרט לסרטון "דני 1963", שפתח את המפגש, בו נראה סנדרסון שר בבר-מצווה And I Love
"אולי בסוף הדרך, אני אהיה אדם אחר, יותר פתוח, פחות נוטה להסתתר" אני מתמסר בקלות לטון המלנכולי הרך של עידן עמדי. יש בו עצב מושרש שמלטף. אני גם קונה בקלות את שורת הווידוי הנ"ל (השיר "אין אותך"), כי היא מה-זה
עידן עמדי לקח על עצמו תפקיד כפול: להיות המוכיח בשער והחוזה את אחרית הימים. תביטו בקליפ. אין מה להוסיף. עמדי מציב מראה גדולה מול תרבות השמח והחפלה של המוסיקה הים תיכונית. על מה ולמה אתם רוקדים ושמחים כל הזמן? שואל
בפתח החוברת המצורפת, מספר עידן עמדי, כי בחודש ינואר, שנה שעברה, נסע לצימר בצפון לכתוב את האלבום הזה. סיפרו לו שזה מה שמוסיקאים עושים כדי ליצור – מתנתקים. המוסיקה, מוסיף עמדי, עזרה לו לגלות מי הוא, ומה הוא רוצה להגיד
המכתב מהודו מבהיר מחשבות אסקפיסטיות של מי שבחר לברוח לשם. לפי השיר, הודו אינה מטרה. הודו משמשת אמצעי להתרחק מהעבר, מהשאלות, מהחלום שהתרחק, במלי להתנתק לחלוטין. הודו אינה פיתרון, אינה נותנת את השלווה שהמטייל השכיח מצפה ממנה. הציטוט ממאיר אריאל ("ז'ה
עידן עמדי אינו מתרפק על "שורשים" רק כדי להביע געגוע. הוא בוחן את ההתרפקות. בבית השלישי של השיר הוא מקבל תשובה לשאלה – האם ההתרפקות הזו יש לה אחיזה במציאות אחרת, טובה יותר מההוויה הנוכחית, או שמדובר בדמיון שווא, בחולשה
דפש מוד עדיין לא ביטלה? אבל לפני דפש מוד, מודיעים זמרים מקומיים על ביטול הופעות בעקבות קבלת צו 8. אני לא זוכר, שבמלחמות קודמות יחצנים שלחו הודעות על ביטול הופעות בעקבות גיוס של זמר זה או אחר. במבצע "עמוד ענן"
צלילי טאר פרסי פותחים את הדיסק בשיר על אהבה סעורת רגשות עתירת מטפורות. "נשכח או נסלח" מעלה שאלות על מהות היחסים בינו ובינה, ומגיע עד … התפרצות שדים מצד אחד וירידתם של מלאכים מאידך. או-הא. תן לדימיון לרוץ. עמדי רץ
המלנכוליה הרומנטית המלטפת. עידן עמדי הוא הכוכב התורן במגמה הזו בפופ הישראלי העכשווי. על מה השיר? הגברת כנגדו בלתי מושגת: בדרך אליה – עליו לעבור מבוכים, להחריב עולמות, להילחם במלחמות, לרוץ אליה בחורף ערפילי, וגם להגיע לקיצוניות של מי שיושב בכלוב "ומחכה
אני קורא את הטקסט של עידן עמדי ולא הכי מבין למה חותר המשורר, כלומר מה הוא רוצה מחייו? רוצה לזרוק את מה רחוק? ("את זה"??) מי הם הפקחים בשיר שלו? למה בא לו לצעוק? האם זה שיר מחאה סוציאלי? (פושטי
יאללה נשליך הכל. נשליך את הכעסים, המלחמות, ההרהורים, השקרים. , ננטרל את עצמנו. מה זה? לחיות בחלל ריק? מה פרץ השחרור הזה? דווקא בפתיחה של השיר יש משפט מדהים – ש"כולנו קצת אבודים", אבל איכשהו יודעים להשכיח – רוקדים, לוגמים
