שיר בקורת עצמית ("אני בתוך בועה … סתם מנופח בלי שום ערך"). עמיר בניון כותב מתוך הצבת מראה מול עצמו, מול מציאות שבה אפילו האמנות אינה משקפת. ("מנגינות מדומות משטות מזייפות מטשטשות לי את שביל הזהב"). מרגיש כמו בתוך בועה של אשלייה ויודע
ריטה היא השיר הזה. הוא גם נוצר כדי שזמרת (נקבה) תשיר אותו. אבל באינטרפרטציה כמו באינטרפרטציה – כל הפתעה יכולה להיות – לטובה, גם כאשר גבר נכנס לרחמה. עמיר בניון דאג ראשית להעבירו דירה מחלקתו המערבית לחלקתו האוריינטלית. העיבוד אינו
כמה שעות אחרי שסיימתי לשמוע את "עץ על המים" הדיסק החדש, אני כבר מול עמיר בניון במועדון (אוכל לפני מוסיקה, מסתובבים הרבה באמצע ההופעה). לא הסתיר התרגשות עמוקה. בסוף הערב, סיפר לי, שההתרגשות קשורה גם במועקה, נטל שההופעה גורמת לו. אם
עמיר בניון בחר בדרך פשוטה להביע תחושת אהבה. משורר תהילים עשה בשבילו את העבודה, עד שזה נשמע כמעט פשטני. כלומר – לא המצאת הדור. זוהי דרכו של בניון – לנוע על הקו הדק המבדיל בין קודש לחול, בין מסורת וחילוניות,
