התקווה 6 גיבורי על
המציאות הופכת לפופ אמצע דרך. "התקווה 6" שרה אותה בהקדשה לחיילי המילואים. למעשה – שיר הלל לערב רב הזה שנקרא "עם ישראל" שעזב הכל – קריירות, לימודים ועסקים כדי להילחם. הכותבים ערכו רשימה אקראית של בעלי תפקידים ומקצועות שכולם מהווים
המציאות הופכת לפופ אמצע דרך. "התקווה 6" שרה אותה בהקדשה לחיילי המילואים. למעשה – שיר הלל לערב רב הזה שנקרא "עם ישראל" שעזב הכל – קריירות, לימודים ועסקים כדי להילחם. הכותבים ערכו רשימה אקראית של בעלי תפקידים ומקצועות שכולם מהווים
מוש בן ארי מנסה שיר הנחיות איך לחיות טוב יותר ממה שאנחנו. מה האדם צריך לעצמו. השיר כתוב כמדריך המלצות: באמצעות "צריך" שמשמעותו יכולה להיות "חייב". – ה"צריך" נשמע צורם ולא פואטי, וכל האמירה – אוריינטציה חינוכית, שמכתיבה הוראות: מקום
רוב שירי האהבה הם שירים על אהבה ספציפית לאדם מסוים. יש שירים שעוסקים באהבה ממקום פילוסופי, כמו "זכיתי לאהוב" של עברי לידר, שאומר בו משהו כללי על הזכות לאהבה, על לעבור את החיים עם הרגשה שאהבת מישהו ושהיית נאהב, שחווית
לעשות חשבון נפש עם הקול הפנימי שלך, כי לפעמים אתה שוכח את עצמך. זה הנושא שמעסיק את החברים מוש בן ארי ואביב בכר שמחברים קולות ונפשות לראש אחד. המטרה של חשבון הנפש היא להתקרב יותר לעצמנו למקום עמוק שאין בו
תוגת המוסיקה ונימת קולו של אביב בכר משדרות התרצות גדולה. אנחנו בתקופת חגי תשרי, ימי תעניות וסליחות, תפילות וקינות. אביב בכר אינו פייטן ברוח המסורת. הוא כתב שיר סליחות ברוח הזמן. אצלו זה אינו עניין דתי, לא שיח עם אלוהים
זה לא בא בקלות לכתוב שיר, אפילו כשאתה שלמה ארצי, אבל אז נוחתת שורה אחת (של פילוני) שהוא מעביר לצמד יוצרים, שעושים בשבילו עבודת התאמה, מתרגמים במילים ובצלילים את הלך רוחו ומחשבתו. כשאתה כותב לשלמה ארצי, עליך לכוון למטרה ששמה
אביב בכר אוזר כוח פנימי כדי לענות על שאלה שפוגשת את רוב בני האנוש בשלב מסוים של חייהם: מה עושים כשמרגישים שהעולם חרב עליכם, כשאתם בדאון, בבדידות תהומית. האם יש מנין לשאוב עידוד שתקום מחדש על רגליך, שתזרח מחדש, שתמצא
ימי סוף קורונה (בלי נדר) האביביים מרגישים חזרה למצרים. אני מכיר את התחושה של המפגש עם החופים עוד מימי פסטיבלי נואיבה 1978. תקשיבו לצליל העוד של אביב בכר בפתח השיר. מחברים בצניעות לנרטיב ולהווית השחרור. מכאן מתחיל המסע המחודש של
תוגת געגועי האהבה של ניתן בן ארי אכן מגיעה בשיר הזה ממעמקים החל מצליל הפתיחה הקודר. הדובר בשיר נמצא במצוקה. את מבחן קרבתו לאהובה הוא כורך במציאות בעייתית במשפטים מופשטים אקראיים "עד שהאמת תשרוף א השקר/ עלינו לשמור על האש"
שתאמר מה שתאמר. אבל היא לא יכולה לומר שהוא כבר שומדבר מבחינתה. שהוא לחלוטין כבר אינו בליבה. זו הסיבה שהוא כותב את השיר. לתת לה להבין יש כמה דברים בחיים שלעולם לא ימותו. התנאי שצריך להתקיים אצל סינגר-סונגרייטר הוא שהזמר/זמרת
איזי, הלא הא ארז שרון, מתכונן למסיבות הקיץ. קח את עצמך, אל תבכה על העבר, דלג על פילוסופיה, קבל את כל מה שהיה בראש טוב, גם אם נראה שהכל יכול היה להיות אחרת, גם אם ניתן להתחיל הכל מהתחלה. תן
זרם מחשבות על ההחמצה של "מה שחשוב", חוסר יכולת להבין מהות הריצה הלא ברורה קדימה, שמעוררת להפסיק את המרוץ להאט ולשוב לילדות, תקופה שככל הנראה מצטיירת כמנוטרלת מהכסף, התחרות, הגזענות. הפניה היא "לאחי" – חבר, ידיד, בן שיחה. במילים "ואותי
הראפ מאפשר ערימות של מילים, משפטים עם קשר, בלי קשר, פטפטנות נונסטופ. חריזה שבלונית מאולצת. זורקים מכל הבא ליד – אלוהים, אמנות, אמירת תודה אבל גם התחשבנות עם מי ששנא, ותובנות של "להיות מודע לתת מודע", "לפרוח אור של נחמה",
רק הקיץ מזכיר לו אותה? רק הקיץ הוא שגורם לו להתרגש, כשהוא חושב עליה? ומה שאר ימי השנה? אביאור מלסה, שמסתמן כאיזו "צעקה חדשה", לא ממש התעמק בסוגיה הזו, כשכתב את הטקסט. מבחינתו הקיץ חזק יותר מאשר מהות-עומק היחסים בינה
חאפלת אסקפיזם עממית חוגגת כרגיל בז'אנר. הפעם מסובבים גלובוס לכיוון תאילנד, משאת נפשו של הישראלי המטייל. "באסיה עם כמה שקלים אתה חי כמו מלך משוגע", שר יובל דמרי, מה שאומר: שהבת זוג לא תיקח איתה כלום, כי הוא יקנה לה